קבוצת דילמות במשפחה - במוטק'ה לגילאי 50 פלוס
זה המקום לשתף ולהתייעץ בכל הדילמות המשפחתיות: איך לשמור על יחסים טובים ובריאים עם המשפחה המורחבת, סבתאות בעידן המודרני, תפקידי סבא סבתא - איך לא להתערב אבל להשאר מעורבים, יחסי חמות כלות, ליווי הריון של הכלה או הבת, נושאים כספיים שעולים ביחסים, יחסי סבתות עם נכדים מתבגרים ועוד. מוזמנים לעלות תמונות של הקטנטנים, סיפורים ומחשבות על איך זה להיות סבא וסבתא או אימא ואבא.
 
בהנהלת סימה רביד
 
מנהלי הקהילה
הצטרף לקהילה על מנת להוסיף דיון
מה אני רוצה להגיד?
הודעה בשם בדוי:
smilie





































צרף:
קישור
וידאו
העלאת PDF
תמונה
שתף
נא להזין את כתובת הקישור :
וידאו מ YouTube \ TED:
בחירת קובץ
בחירת קובץ
איתן 3
איתן 3   23:06, 20/10/2017
האם הכל "הבל הבלים"?
שאלת החלופיות של הדברים בחיי אדם היא שאלה גדולה, שמאד מטרידה את קהלת ואולי את רוב האנשים. הכל חולף ועובר, ההצלחות המקצועיות,
האם הכל "הבל הבלים"?
שאלת החלופיות של הדברים בחיי אדם היא שאלה גדולה, שמאד מטרידה את קהלת ואולי את רוב האנשים. הכל חולף ועובר, ההצלחות המקצועיות, הילדים שגדלו והתרחקו מאתנו, יקירינו שנפטרו, ועוד ועוד, ולכך התכוון קהלת כאשר אמר על הכל "הבל הבלים". אבל האם זה אומר שכל מה שעשינו אין לו כבר ערך בגלל שהוא הפך לנחלת העבר? זאת שאלה רחבה וגדולה – מה הערך הקיים ועומד, ומה נשאר מדברים חשובים שעשינו בעבר?"
הייתי מטפל של קשישים רבים. רבים מהם שוקעים בכעין דכאון, מאחר שאינם מוצאים משמעות לחייהם. החיים חלפו, רוב מה שבנו בחייהם איננו כבר. הכל חולף. הזמן שוחק את הישגיהם, ואת זכרונותיהם הטובים. פעמים רבות הם מאמצים השקפה פסימית
הייתי מטפל קשישים ויום אחד הלכתי לבקר את "המטופל" שלי, חיים בן ה-90 בבית האבות הסיעודי לשם הכניסה אותו משפחתו. מעבר לעובדה שהייתי מטפל שלו, היינו ידידים, למרות 25 השנים שהפרידו בינינו. חיים חלה בחוט השידרה שלו, והיה בתהליך של הדרדרות פיזית ומנטלית. בזמן האחרון החמיר מצבו.
חיים שכב לבדו בחדר, כשגבו מופנה אלי ופניו אל הקיר, והוא מכוסה עד מעל לראשו בכמה שמיכות. קראתי בשמו, אבל הוא לא הגיב. אחזתי בעדינות בכתפו ואמרתי לו: "חיים זה אני אסף, באתי לבקר אותך מה שלומך?".
חיים לא ענה לי ולא הפנה ראשו אלי. חזרתי שוב על פנייתי, ולבסוף בקע קולו של חיים מתחת לשמיכות: "עזוב אותי, נמאס לי לחיות!". השתרר בינינו שקט מעיק. לא ידעתי מה להגיד לו. חיים אף פעם לא דיבר כך. אמרתי לו שאני הולך לבית הקפה הקטן הצמוד לבית האבות, ואחזור עוד רבע שעה, ואני מקווה שעד אז הוא יקום ונוכל לשוחח.
יצאתי מחדרו והעצבות השתלטה עלי. חשבתי: "אולי חיים צודק. אין ניחומים במצבו. הוא מתדרדר במדרון תלול ללא יכולת לעצור. גופו הולך ונחלש, הוא איבד את יכולת התנועה העצמאית, קשה לו לקרוא, הוא שוכח מהר את מה שקרא, והוא מאד בודד בבית הסעודי. אז למה לו לחיות, ואיך הוא יכול להמשיך לחיות?" נזכרתי בתיאור המזעזע של קהלת את הזיקנה. תחושת ייאוש אפפה אותי – איך אנחם את ידידי?
פתאום נזכרתי בסרט שראיתי לפני שנים. בסרט מתואר מהפכן, מרכסיסט, קומוניסט, שנידון למאסר עולם באחת ממדינות דרום אמריקה. המהפכן שרוי ביאוש. הוא אינו מבין כיצד יוכל לחיות במצב כזה. לתאו מוכנס הומוסכסואל שנידון אף הוא לשנים רבות. הבחור הזה כל הזמן עסוק בלהתחפש, בנגינה, בקריאת ספרי שירה ובתפילות לישו. המהפכן רואה שההומו חי כל הזמן בדמיונות, בזכרונות, לא במציאות. המהפכן בז לו. אדם צריך לחיות במציאות, והדמיון והזכרונות הם "אופיום" וסם משכר. אבל לאט לאט חברו לתא משכנע שהם במצבם צריכים לחיות בזכרונות ובדמיונות, כי חיים רק במציאות ידכאו אותם למוות.
פתאום היה לי ברור כיצד אנחם את ידידי. קמתי ממושבי וצעדתי לחדרו. חיים כבר ישב על מיטתו, וקידמני בחיוך סרקסטי במקצת: "נו, יש לך רצפט איך להרים את מצב הרוח המזופת שלי?". אמרתי לו: "חיים מה דעתך לספר לי זכרון יפה שיש לך? אולי תקופה יפה בחייך?" חיים הסתכל עלי בספקנות, חייך, אבל ראיתי שהוא מחפש בזכרונותיו משהו אופטימי. לבסוף אמר: "התקופה הכי יפה בחיי הייתה תקופת הבריחה מהשבי הגרמני באיטליה, לטוסקנה. חוויתי אז חוויה של חופש אמיתי. חופש מאילוצים חיצוניים אחרי שנתיים של חיי שבוי, וגם חופש מאתגרים ורדיפה אחרי הישגים, התחיבויות ושאר דברים שכובלים אותנו בחיים הרגילים.
הייתי שנתיים במחנות שבויים, אחרי שנפלתי בשבי הגרמנים בטוברוק שבלוב, במלחמת העולם השנייה והם העבירו אותנו לידי האיטלקים שהעבירו אותנו בסוף המלחמה לידי הגרמנים. המלחמה קרבה אל סופה, ואנחנו ישבנו עדיין במחנה שבויים גרמני בצפון איטליה. הגרמנים הביאו אותנו לרכבת שהייתה אמורה לקחת אותנו לתוככי גרמניה. אני וחברי הבחנו שהדלת של קרון הרכבת אינה סגורה כהלכה. ברגע שהרכבת החלה לנוע קפצנו מהרכבת. שאר האסירים הביטו עלינו אך לא העזו לעשות כמונו. בשביל לברוח היה צריך אומץ. חצי שנה לפני – גם כן הייתה לי הזדמנות לברוח, אך החלטתי לוותר עליה, בגלל השמועות על הרעב השורר באיטליה. אח"כ כעסתי על עצמי, כי רבים מחברי כן ניצלו את ההזדמנות וברחו. עכשיו חשתי כי הצלתי את כבודי.
רצנו שני קילומטר בחושך, עד לכפר האיטלקי הקרוב. האזור היה עדיין נתון בשליטת הגרמנים, אבל ידענו משומרינו האיטלקים כי העם שונא את הגרמנים. בעל הבית ואשתו קיבלו אותנו בסבר פנים יפות. הם השכיבו אותנו לישון באסם, ואנחנו ישנו שינה עמוקה עד שקרני השמש האירו אותנו. הבחנו שבתו הקטנה של האיכר שומרת עלינו ורצה לקרוא לאביה.
האיכר נכנס לאסם, ואמר לנו שכדאי לנו להיות זהירים . הפשיסטים אמנם הובסו, אך הגרמנים עדיין שולטים באיזור, למרות שהם כמעט לא מגיעים כבר לכפרים. הוא הביא לנו בגדים אחרים, והזמין אותנו לארוחת בוקר עם אשתו. ארוחת הבוקר הייתה טעימה ומשביעה. שונה לגמרי מהתפריט של המחנה. שתי בנותיו היפות של האיכר הגישו לנו את האוכל, תוך כדי צחקוקים, וגם זה תרם לתיאבון שלנו.
נפרדנו מהאיכר והתחלנו לצעוד דרומה לעבר הקווים של בעלות הברית, לפי מפה שנתן לנו האיכר. הלכנו ביערות ובשדות. לפעמים נכנסנו לכפרים וביקשנו אוכל. בטוסקנה ובכל מקום קיבלו אותנו בכבוד רב כלוחמים בפשיסטים, אבל רוב הזמן היינו רעבים, וגם די מתוחים, מפחד פגישה אפשרית עם הגרמנים.
היה מזג אוויר נעים, סוף הקיץ של טוסקנה. הלכנו 6 חודשים ברגל דרומה כי שם היו בנות הברית, על פני הנופים ההרריים המיוערים והמקסימים של טוסקנה. כל הזמן הלכנו ברגל, כי רצינו להתרחק מהכבישים הראשיים בהם עוד נסעו גרמנים. החיים האלו בטבע ללא אילוצים, ללא הוראות, ללא אמביציות, ללא קריירה, ללא בחורות, גרמו לי להרגשת חופש, שחרור ושלווה פנימית, שלא חוויתי שוב בחיים.
אם קראת פעם את "מלחמה ושלום" של טולסטוי, שם הוא מתאר חוויה כזו שעובר גיבורו של הספר, הרוזן פייר. פייר שכל חייו היה בעל אחוזות עשיר, עם המון התחייבויות חברתיות, לצד חיפושים רוחניים, מוצא עצמו בשבי של הצרפתים. הצרפתים הנסוגים לוקחים אותו עימם עם עוד שבויים ויוצאים עימם למסע שנמשך חודשים, עד לשחרורם. במסע הזה, בטבע, ביערות, ברעב ובצמא, כאשר הוא משוחרר מחייו הרגילים, חווה פייר חוויה של חופש שאותו הוא לא ישכח כל חייו, אך לעולם לא יצליח לשחזר אותה או לחוש אותו שוב, כאשר הוא חוזר לחייו הרגילים.
כך קרה גם לי. החיים האלו בטבע, ללא התחייבויות, ללא ויכוחים פוליטיים, ללא תוכניות לעתיד, היו התקופה המאושרת בחיי. בסוף הגענו לקווים של כוחותינו, ושם נגמר "החופש הגדול". שוב פקודות, שוב טפסים שקובעים את חייך, שוב התלבטויות מה אני עושה עם חיי, לחצים של אבא ואמא – החיים הרגילים.
הסתכלתי על חיים, ראיתי שפניו זוהרות, וחשבתי – ניצחתי את קוהלת. לא הכל "הבל הבלים".


להמשך...
לעמוד ההודעה
איתן 3
איתן 3  7:59, אתמול

גם כותב שורות אלו כבר אינו צעיר (72), לכן השאלה שהעליתי נוגעת גם אלי. נכון, גם אני נאלצתי לפרוש ממקצוע ההוראה, ילדי די רחוקים ממני, נאלצתי "לרדת" מכלגם כותב שורות אלו כבר אינו צעיר (72), לכן השאלה שהעליתי נוגעת גם אלי. נכון, גם אני נאלצתי לפרוש ממקצוע ההוראה, ילדי די רחוקים ממני, נאלצתי "לרדת" מכל מיני עשיות, וגם הבריאות איננה כמו שהייתה בעבר.כדי למצוא טעם לחיי אני פעיל בתחומים רוחניים אינטלקטואליים, וגם חברתיים (אני קיבוצניק).
אבל הדבר העיקרי שרציתי לומר פה, שאדם בגיל מתקדם מן הראוי שיסתכל לאחור על חייו וימצא בהם משמעות. אני למשל, כותב סיפורים ביוגרפיים כבר כמה שנים, וכך אני מבין יותר טוב את חיי ומשמעותם.היה פילוסוף דגול שאמר כי החכמה היא תמיד בדיעבד\ והיא מגיעה כמו הינשוף, עם רדת הלילה. אמירה חכמה לדעתי.

להמשך...

מכאלה
מכאלה  9:08, אתמול

לעניות_דעתי - מותר האדם - על פניי יתר הטבע - ברצון - האדם הינו יחיד ומיוחד ב_רצונו_ להשפיע שלא לאמר - אף לחולל - לעניות_דעתי מקור כל הרע בעולם _הינו_ מחוסרלעניות_דעתי - מותר האדם - על פניי יתר הטבע - ברצון - האדם הינו יחיד ומיוחד ב_רצונו_ להשפיע שלא לאמר - אף לחולל - לעניות_דעתי מקור כל הרע בעולם _הינו_ מחוסר יכולתו של מאן_דהיא
או הוא - להשפיע ולחולל - יתכן ואלה גם שורשיי ה*היבריס* לא_עליינו.

כדרכי בתיבתי ברשת , עסקתי מתוך כתיבתך לעייל במה שאותי מעניין , ובמה שלי נידמה , שיש לי מה!

* מקור המילה להשפיע בעיברית הינו שפע=עודף *

לומדת כבר שנים ארוכות 'אלכסנדר' שעונה לי היטב ל_ה_רצון_שלי לילמוד - אי - עשייה - וזה כייף.תודה


להמשך...

סימה רביד
סימה רביד  22:02, אתמול

שבוע טוב איתן 3. שבוע טוב מכאלה. שבוע טוב לכל הגולשות והגולשים.

צריך לחיות למען משהו!
אחד האנשים שהעלו על נס את הצורך היסודי של האדם למציאת


שבוע טוב איתן 3. שבוע טוב מכאלה. שבוע טוב לכל הגולשות והגולשים.

צריך לחיות למען משהו!
אחד האנשים שהעלו על נס את הצורך היסודי של האדם למציאת משמעות לחיים, עד שטען שמימוש צורך זה הוא תנאי בסיסי ליכולתו של האדם לחיות, היה ויקטור פאנקל, פסיכואנליטיקאי ניצול שואה, שפיתח תורה טיפולית שבמרכזה החיפוש אחר המשמעות: "הריני מעז לומר כי אין לך דבר בעולם שעשוי לעזור לאדם להתגבר אף על הגרוע מכל, כמו הידיעה שיש פשר לחייו. הרבה חכמה גנוזה במאמר ניטשה 'מי שיש לו 'למה' למענו יחיה, הוא יוכל לשאת כמעט כל 'איך''. במילים אלה רואה אני סיסמה שכוחה יפה לכל פסיכותרפיה" (ו. פראנקל, האדם מחפש משמעות, עמ' 126)

במקום אחר הוא מצטט דברים של אלברט אינשטיין: "האדם שחייו נראים לו נטולי משמעות, לא זו בלבד שהוא אומלל, אלא שבקושי הוא כשיר לחיים" (השאיפה למשמעות, עמ' 62).

ממליצה מאד לקרוא את הספר המדובר.


להמשך...

כניסת חברים
להרשמה למוטק'ה
כבר רשומים למוטק'ה?
לחצו כאן >
הודעות מצוות האתר
רוצים כרטיסים חינם לסרט? לחצו כאן
הלהקה הבריטית סמוקי מגיעה לסיבוב הופעות בארץ, יש כרטיסים מוזלים לחברי האתר. כל הפרטים כאן
בואו לדאוג ללב שלכם! לחצו כאן למתחם בריאות הלב 
בלוגים
פרשת לך לך
מאת: איתן 3
כל הבלוגים >
הכרויות 50 פלוס
הכרויות 50 פלוס
אהבה וזוגיות בגיל השלישי
מפגשי זוגות 50+
קהילת פנויים פנויות 50 פלוס
מוטק'ה לבני חמישים
פלוס
בלוג מערכת האתר
שתקנו מספיק - גולשות מוטק'ה מספרות על הטרדות מיניות שעברו
משחקים
לוח מודעות
עבודה לבני 50 פלוס
קריירה שניה
יציאה לפנסיה
זכויות אזרחים ותיקים
קהילת התנדבות
הצעות עבודה לבני 50+
למצוא עבודה בגיל 50+
קהילות נבחרות
מפגשים חברתיים לבני 50+
חברות חדשות
צרכנות והטבות לגמלאים
קהילת בתי אבות ודיור מוגן
זכויות ניצולי שואה
קהילת חיפוש קרובים
פורום כתיבה
פורום גינון
מדריכי גלישה באתר
איך נרשמים?
מדריך פרופיל והגדרות חשבון
מדריך סרגל ניווט אישי
איך פותחים ומנהלים קבוצה?
מדריך שימוש בצ'ט
שאלות נפוצות
נושאים נפוצים
תרגילי כושר למבוגרים
גיל המעבר
התעמלות בונה עצם
חתונת הזהב
שלישי בשלייקס
?>