יום הכיפורים ופרשת "האזינו"

בס"ד [u]
יום הכיפורים
[/u] ביום רביעי בערב ובמהלך יום חמישי יחול יום הכיפורים יום הסליחה והכפרה, אשר הינו היום הקדוש ביותר ביהדות. יום זה חל בעשרה בתשרי, והוא הצום היחיד שציוויו מהתורה. עקב כך הוא גם צום הציבור היחיד שדוחה את מצוות עונג שבת. על פי חכמינו, לאחר חטא העגל עלה משה רבנו להר סיני ושהה שם 40 יום, שהחלו מראש חודש אלול והסתיימו ביום הכיפורים, ואז נמחל ונסלח לישראל על חטא העגל, ומשה ירד מסיני עם הלוחות השניים. ועל כן יום זה ראוי ביותר לכל הדורות לתשובה וכפרה. [u]
עיצומו של יום מכפר
[/u] ליום הכיפורים שני פנים: מצד אחד - זהו יום של חרדה ופחד מגזר הדין ומהצד האחר - זהו יום של תקווה והבטחה לסליחה ולמחילה: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם" (ספר ויקרא פרק טז פס' ל'). ביום הכיפורים על כל אדם לפשפש במעשיו ולחזור בתשובה, אך זהו גם "עיצומו של יום מכפר", זאת אומרת שביום זה ישנה אווירה רוחנית מיוחדת שמכוחה לטהר את האדם ברמה מסוימת. יחד עם זאת, אין יום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם לחברו, אלא אם כן ביקש את מחילת חברו. [u]
צום שהוא חג?!
[/u] בשונה מצומות אחרים ביהדות (כדוגמת תשעה באב), אשר בהם הצום הוא ביטוי לאבלות, יום הכיפורים נחשב כיום חג, מכיוון שביום זה ה' מכפר על חטאי עם ישראל. ביום הכיפורים מטרת הצום אינה לגרום סבל לאדם, אלא לשחרר אותו ממגבלות הגוף, ובכך לעשות אותו דומה למלאכים שאין להם צרכים גופניים, כדי שיוכל להתרכז בעבודה הרוחנית של היום. הבדל זה בין הצומות מקבל ביטוי בהלכות הסעודה המפסקת: בערב תשעה באב נאסר על פי חז"ל לאכול בסעודה זו יותר מתבשיל אחד, נאסרה אכילת בשר ונאסרה שתיית יין. לעומת זאת, על ערב יום הכיפורים דרשו חז"ל: "כל האוכל ושותה בתשיעי ? מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי" כלומר, עריכת סעודה טובה ודשנה בערב יום הכיפורים משולה לצום של שני ימים: יום הכיפורים עצמו וערב יום הכיפורים. שיהיה לכולנו צום מועיל ושיתקבלו תפילותינו.


[u]
שירת "האזינו"
[/u] בשבת שלאחר יום הכיפורים, נקרא בתורה את פרשת האזינו, הממשיכה את רצף הפרשיות שלקראת סיום התורה, בהן מסופר על ההכנות למותו של משה רבנו. את רובה של הפרשה, תופסת שירת "האזינו" העתידה, כפי שנאמר למשה בפרשה הקודמת, להיות עדות לעם ישראל לקראת הקורות אותם בדורות הבאים. השירה מתארת את המחזור ההיסטורי העתידי של עם ישראל: הכניסה לארץ ישראל ונחלתה, החטאים אשר יעשו עם-ישראל בארץ-ישראל, הגלות של עם ישראל וצרות רבות אחרות, ואז הגאולה ושיבת עם-ישראל אל הארץ המובטחת. לאחר השירה מתואר כיצד קורא משה את השירה לבני ישראל ומתרה בהם פעם נוספת להקפיד ולקיים את כל מצוות התורה. [u]
עליית משה רבינו להר נבו
[/u] משה ואהרון היכו בסלע ולא דיברו אליו ובעקבות כך, אין ה' מתיר להם להיכנס לארץ-ישראל ומותם יהיה במדבר. על כן בסיומה של הפרשה, מצווה ה' את משה לעלות להר העברים, הוא הר נבו ולהשקיף על ארץ ישראל. משה מקיים את הציווי, עולה אל ההר ומביט אל הארץ המובטחת שכה רצה להיכנס אליה: "מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא". בפרשה הבאה "וזאת הברכה" שבה מסתיימת התורה, ימות משה רבינו על הר נבו ועם-ישראל יתחיל תקופה חדשה תחת מנהיגותו של יהושע בן-נון.