פיסי

לחתולה שלי קוראיפ פיסי צבעה אפרפר, צווארה לבן ולבנות הן רגליה.

כאשר אנו יורדול להאכיל את חתולי החצר היא מתקרבת אליהם ומחככת את אפה באפים שלהם, מעין נשיקת בקר טוב. היא רגישה מאד ומפחדת מצל צילה.

אני מרעיפה עליה הרבה חיבה, ומכנה אותה בכל מינים כינויים, פיסיתה, נני, פוצ'י, אני עוקבת אחריה בסקרנות רבה כיצד היא מחליפה דימויים. כאשר היא ישנה היא נראית במו נמר קטן, כאשר היא מתעוררת דומה לסינית עיניה מלוכסנות, כאשר היא רעבה עיניה פקוחות לרווחה עגולות כשני כפתורים, מבטה אינו מש ממבטי, רק דברים טעימים וטריים היא אוכלת, פעמים אני אוכלת את הקציצה והיא את העוף ככב זה.... כאשר היא עצובה קמט חרוש במצחה ועין בוהה

כאשר היא יושבת על אדן החלון, מתבננת ביונים משמיעה לעברם קולות מוזרים, אוזניה רדר פעם מותחת אוזן אחת ופעם את השניה.

אפה קטן ככפתור, מריחה למרחקים, כאשר אני מגיעה הביתה, היא מריחה אותי ורצה לקראתי.

זו סטיגמה שחתולים אינם נקשריפ לבעחיהם, היא מאד קשורה אלי בדיוק כמו הכלבים שגידלתי.