הקללה והנידוי
הקללה והנידוי
יום אחד קיבלתי טלפון די מוזר שהעמיד אותי בפני דילמה. אדם לא צעיר ובלתי מוכר לי אמר לי כי הוא גילה בעץ היוחסין של משפחתו שנבנה באינטרנט, באתר של עצי משפחה, כי אני קרוב רחוק של אשתו. הקשר הוא דרך אדם בשם סבורסקי. הוא שאל אותי האם אני יודע עליו פרטים, ואם כן האם אהיה מוכן לבוא ולשוחח עליו אתו עם אשתו ואמה הקשישה.
אמרתי לו שאכן אני, כמי שחקר היטב את תולדות משפחתו, יודע לא מעט על האיש הזה, אך האיש הזה פגע קשה במשפחתי, ולמרות שחלפו 100 שנה מהמאורעות שהתרחשו בוינה, אני לא סולח לו, ולכן לא אבוא למפגש כזה. אני ארגיש כאילו אני בוגד בזכרם של סבי ואבי.
האיש מאד הסתקרן. הסתבר שהוא לא יודע כלום על מייסד השושלת של הסבורסקים ואני נעניתי לבקשתו וסיפרתי לו על סבורסקי והקשר שלו למשפחתי.
סבורסקי, היה סוחר עשיר מאד,שנולד בוינה ב- 1819 והשתייך למשפחות היהודיות המיוחסות ביותר.
סבתי, אמו של אבי הייתה נכדתו של יוסף סבורסקי אשר חלש על שוק הבשר (היה היהודי היחיד שסחר בבשר חזיר בוינה) של וינה, והקים סניפים בפריז ובבודפסט.
בתו, לואיזה התחתנה עם רופא יהודי ד"ר שטיינברגר, ונולדו להם 4 בנות, כשאחת מהן הייתה סבתי – הילדה היה שמה. סבי היה יתום עני שהיגר מהונגריה בגיל 15. לא היה לו מקצוע מוגדר, או השכלה אקדמית, ולמרות זה הוא חיזר אחר הילדה, נכדתו של סבורסקי הגדול.
סבתי הילדה וסבי זיגפריד הכירו בבריכת השחייה של ארגון ספורט וינאי-יהודי בשם "הכוח וינה".
סבא וסבתא שלי התאהבו ורצו להינשא, אך נתקלו בהתנגדות קשה של משפחתה של סבתי. אצל משפחת סבורסקי, אם לא היית רופא, מנהל בית חרושת, בעל עסק – לא נחשבת לשידוך ראוי. אביה של סבתי, דרש שעד למותו הזוג לא יתחתן.
אבל בני הזוג לא ויתרו ואחרי 4 שנים הם התחתנו (כאשר אביה של סבתי, ד"ר שטיינברגר, נפטר).
מכל מקום החרם של משפחת סבורסקי על סבא ומשפחתו של אבי לא הוסר. הייתה זו מכה קשה בשביל סבא. מעבר לעלבון, נכזבו תוכניותיו להתקבל לעבודה בפירמה הגדולה של סבורסקי, וכך לצאת מהקשיים הכלכליים. אין ספק שהחרם הממושך, השפיע קשה על סבא, והוא העביר את הטראומה הזו לאבי, ואכן עניין זה תופס משקל לא קטן בזכרונותיו של אבי.
אחד הדברים שאבא מזכיר לא פעם בזיכרונותיו, היא העובדה שהוריו התחתנו בניגוד לרצון משפחותיהם. הזכרון הטראומטי היה שאת אביו לא קיבלו במשפחתה העשירה והמכובדת של אמו. הוא גם כותב כי כתוצאה מהדחייה הזו לא היה להם קשר עם חלקים אחרים של המשפחה. אפשר לחוש ברגש הנחיתות שהיה לו ולמשפחתו לעומת הענפים היותר מוצלחים של המשפחה.
גם אמו של אבי, הילדה, שנולדה וגדלה כבת למשפחת סבורסקי, לא הסתגלה לנידוי הזה. לפי כל התיאורים הייתה אשה מפונקת, שבילתה את רוב זמנה בביקורים אצל חברותיה, לא תיפקדה כעקרת בית, והתגעגעה לרמת החיים שידעה בבית הוריה (אמה הייתה בתו של סבורסקי הסוחר הגדול).
לסבי זיגפריד לא היה מקצוע, אך הוא הצליח להסתדר. עסק בתיווך נדל"ן, בנכיון שטרות, ועוד. הבעיה שלו היתה שלא היה לו סיכוי ולו גם הקלוש ביותר, לתת להילדה את רמת החיים שלה הורגלה מצעירותה. היא לא ידעה ולא עשתה כלום בבית. דודתי סיפרה שהיו להם עוזרות ומטפלות, ולהילדה היה די משעמם . היא היתה מבלה בבתי הקפה בוינה ושם נפגשה עם חברות וניסתה להמשיך את אורח חייה הקודם. משפחתו של סבי לא היו עניים. אך רמת החיים שלהם לא השתוותה בשום אופן למשפחות קרוביה של הילדה – הסבורסקים.
דור אחד יותר מאוחר, וגם אבי לאחר גירושיו מאמי, נודה והוחרם פחות או יותר ע"י משפחתה הענפה והמכובדת של אמי.
דור אחד אחר-כך, וגם לי אין כמעט קשר עם הצד המשפחתי של קרוביה של אמי.
אני אדם חילוני, אינני מאמין באמונות טפלות אך לפעמים נדמה לי כי קללת הנידוי עברה מדור לדור בצד הגברי של משפחתנו.
יום אחד קיבלתי טלפון די מוזר שהעמיד אותי בפני דילמה. אדם לא צעיר ובלתי מוכר לי אמר לי כי הוא גילה בעץ היוחסין של משפחתו שנבנה באינטרנט, באתר של עצי משפחה, כי אני קרוב רחוק של אשתו. הקשר הוא דרך אדם בשם סבורסקי. הוא שאל אותי האם אני יודע עליו פרטים, ואם כן האם אהיה מוכן לבוא ולשוחח עליו אתו עם אשתו ואמה הקשישה.
אמרתי לו שאכן אני, כמי שחקר היטב את תולדות משפחתו, יודע לא מעט על האיש הזה, אך האיש הזה פגע קשה במשפחתי, ולמרות שחלפו 100 שנה מהמאורעות שהתרחשו בוינה, אני לא סולח לו, ולכן לא אבוא למפגש כזה. אני ארגיש כאילו אני בוגד בזכרם של סבי ואבי.
האיש מאד הסתקרן. הסתבר שהוא לא יודע כלום על מייסד השושלת של הסבורסקים ואני נעניתי לבקשתו וסיפרתי לו על סבורסקי והקשר שלו למשפחתי.
סבורסקי, היה סוחר עשיר מאד,שנולד בוינה ב- 1819 והשתייך למשפחות היהודיות המיוחסות ביותר.
סבתי, אמו של אבי הייתה נכדתו של יוסף סבורסקי אשר חלש על שוק הבשר (היה היהודי היחיד שסחר בבשר חזיר בוינה) של וינה, והקים סניפים בפריז ובבודפסט.
בתו, לואיזה התחתנה עם רופא יהודי ד"ר שטיינברגר, ונולדו להם 4 בנות, כשאחת מהן הייתה סבתי – הילדה היה שמה. סבי היה יתום עני שהיגר מהונגריה בגיל 15. לא היה לו מקצוע מוגדר, או השכלה אקדמית, ולמרות זה הוא חיזר אחר הילדה, נכדתו של סבורסקי הגדול.
סבתי הילדה וסבי זיגפריד הכירו בבריכת השחייה של ארגון ספורט וינאי-יהודי בשם "הכוח וינה".
סבא וסבתא שלי התאהבו ורצו להינשא, אך נתקלו בהתנגדות קשה של משפחתה של סבתי. אצל משפחת סבורסקי, אם לא היית רופא, מנהל בית חרושת, בעל עסק – לא נחשבת לשידוך ראוי. אביה של סבתי, דרש שעד למותו הזוג לא יתחתן.
אבל בני הזוג לא ויתרו ואחרי 4 שנים הם התחתנו (כאשר אביה של סבתי, ד"ר שטיינברגר, נפטר).
מכל מקום החרם של משפחת סבורסקי על סבא ומשפחתו של אבי לא הוסר. הייתה זו מכה קשה בשביל סבא. מעבר לעלבון, נכזבו תוכניותיו להתקבל לעבודה בפירמה הגדולה של סבורסקי, וכך לצאת מהקשיים הכלכליים. אין ספק שהחרם הממושך, השפיע קשה על סבא, והוא העביר את הטראומה הזו לאבי, ואכן עניין זה תופס משקל לא קטן בזכרונותיו של אבי.
אחד הדברים שאבא מזכיר לא פעם בזיכרונותיו, היא העובדה שהוריו התחתנו בניגוד לרצון משפחותיהם. הזכרון הטראומטי היה שאת אביו לא קיבלו במשפחתה העשירה והמכובדת של אמו. הוא גם כותב כי כתוצאה מהדחייה הזו לא היה להם קשר עם חלקים אחרים של המשפחה. אפשר לחוש ברגש הנחיתות שהיה לו ולמשפחתו לעומת הענפים היותר מוצלחים של המשפחה.
גם אמו של אבי, הילדה, שנולדה וגדלה כבת למשפחת סבורסקי, לא הסתגלה לנידוי הזה. לפי כל התיאורים הייתה אשה מפונקת, שבילתה את רוב זמנה בביקורים אצל חברותיה, לא תיפקדה כעקרת בית, והתגעגעה לרמת החיים שידעה בבית הוריה (אמה הייתה בתו של סבורסקי הסוחר הגדול).
לסבי זיגפריד לא היה מקצוע, אך הוא הצליח להסתדר. עסק בתיווך נדל"ן, בנכיון שטרות, ועוד. הבעיה שלו היתה שלא היה לו סיכוי ולו גם הקלוש ביותר, לתת להילדה את רמת החיים שלה הורגלה מצעירותה. היא לא ידעה ולא עשתה כלום בבית. דודתי סיפרה שהיו להם עוזרות ומטפלות, ולהילדה היה די משעמם . היא היתה מבלה בבתי הקפה בוינה ושם נפגשה עם חברות וניסתה להמשיך את אורח חייה הקודם. משפחתו של סבי לא היו עניים. אך רמת החיים שלהם לא השתוותה בשום אופן למשפחות קרוביה של הילדה – הסבורסקים.
דור אחד יותר מאוחר, וגם אבי לאחר גירושיו מאמי, נודה והוחרם פחות או יותר ע"י משפחתה הענפה והמכובדת של אמי.
דור אחד אחר-כך, וגם לי אין כמעט קשר עם הצד המשפחתי של קרוביה של אמי.
אני אדם חילוני, אינני מאמין באמונות טפלות אך לפעמים נדמה לי כי קללת הנידוי עברה מדור לדור בצד הגברי של משפחתנו.
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
אתה מוזמן להצטרף לקבוצת כותבי סיפורים שפתחתי היום.
ערב טוב
אתם העברתם את הקללה בהתרחקות שלכם.לאהיה זה משהו על טיבעי.
בעניין הנישואין למרות הנידוי-יוצא שהם באמת עלו עלשירטון.הזוג הצעיר לא הוכיח בצורת החיים שלו שההורים לא צדקו כי הזוגיות הזו לא תיפקדה כמו שצריך.אבל ואבל גדול,דווקא העשירה,דווקא היא לא תיפקדה.לפי מה שסיפרת.זה היה סיפור מעניין .
גם לי אין קשר עם משפחה מורחבת שלי פה בארץ. זו גם אחריות שלי. התרגלתי ולא יוזמת. גם לא כועסת. אנשים זרים לפעמים קרובים יותר ממשפחה.
תודה על סיפור. בהצלחה עם קבוצה חדשה . ילנה
אהבתי את תגובתך. את צודקת במידה מסויימת. אבל אצלי מפגש כזה, שיתרכז בזכר משפחה שגרמה נזק למשפחתי,למרות שאין לי שום דבר נגד קרובי סבורסקי החיים בארץ, נתפס כבגידה בזכרם של אבותי.
היי טובה,
קביעותייך אינן מובנות לי. הנישואין של סבי ואשתו, החזיקו מעמד עשרות שנים, גם שרדו שתי מלחמות עולם, מחנה ריכוז, הגירה לארץ ושיקום כלכלי בארץ לאחר עלייה בחוסר כל. הם גם היו נאמנים זה לזו כל תקופת נישואיהם. אז מאיפה הקביעה בעניין "הנישואין למרות הנידוי-יוצא שהם באמת עלו עלשירטון.הזוג הצעיר לא הוכיח בצורת החיים שלו שההורים לא צדקו כי הזוגיות הזו לא תיפקדה כמו שצריך"?