קשיי הסתגלות

קשיי הסתגלות
 
כל אחד יודע שלהעיר אותי משנת הצהרים של יום ששי זאת ברוטליות לשמה שגוררת אחריה תגובות קשות ולפעמים אף ניתוק יחסים.
את זה ידעה גם דליה, החברה שלנו, מה שלא מנע ממנה לצלצל אלינו בשעה הקריטית הזאת. תוך כדי גלישה במרתף ביתה היא הגיעה לאתר של חברת ספנות איטלקית וראתה שנשארו שני חדרים אחרונים על סיפונה של "הרמוניה", אונית הפאר. היא הבינה שאם היא לא היתה מעירה אותי, למסור לי את האינפורמציה הזאת, הייתי יורד לחייה.
אחרי יותר משלושים שנה של עבודת פרך ושלוש שנים של ניבצרות מנסיעות, אשתי ואני הרגשנו צורך עז לפצות את עצמנו בחופשה חלומית בחו"ל. את המשימה על בחירת היעד וכל פרטיה הנילווים הטלנו על דליה, שהיא סמכות עליונה בתחום. היא מקדישה את כל זמנה בבילוי ב"חדר מצב" שבנתה במרתף ביתה. הקירות במרתף מכוסים בפרוספקטים ומפות של אזורים אקזוטיים בארץ ובעולם. היא גולשת באינטרנט בכל דקה פנויה, היא חיה את הנושא והידע שלה בתיירות פנים וחוץ עולה על כל משרד נסיעות. מה שמאפיין את שיטת עבודתה הוא החיסכון המרבי בכל פעולה, עד כדי כך שהיא מביאה את החסכנות לדרגת אומנות ממש.
הפעם דליה תפרה לנו "דיל" חלומי של הרגע האחרון במחיר מציאה. הפלגה מאמסטרדם למשך עשר לילות וביקור בשבע ארצות כולל גרמניה, שוודיה, פינלנד, רוסיה, דנמרק ולבסוף אנגליה. היא שלחה לנו מייל מפורט, לא רק לגבי לוחות הזמנים והמחירים אלא כבר הוראות מפורטות לגבי אפשרויות "הקימבון". מתוך ניסיון אישי שחוותה ממש על אותה אוניה, היא תדרכה אותנו לגבי הטיפים, הטיולים והמסעדות המועדפות. כמו כן הזהירה אותנו מלאכול במזנונים החופשיים שמא נאבד שליטה עצמית ונוסיף עשרה קילו מיותרים.
יום לפני הנסיעה דליה שלחה לנו תדרוך משלים ורשימה מדויקת של בגדים שעלינו לקחת וכן רשימת תרופות מומלצות על כל צרה.
וכך, מצוידים בכל מידע אפשרי, יצאנו לחופשת חיינו, בציפייה דרוכה למימוש החלום.
למרות שהיינו בקשר רציף תוך כדי ההפלגה היא טרחה והתייצבה אצלנו יום אחרי שחזרנו להשלמת התחקיר. ברור שהודנו לה מקרב לב על הטרחה ועל תשומת הלב וסיפרנו לה בהרחבה איך נהנינו מחופשה בלתי נשכחת. היא הקשיבה בדריכות, רשמה הערות בפנקסה ולמחרת צלצלה אלינו וביקשה לקרוא את המייל ששלחה. כך יצא שבעידודה ובהדרכתה כתבתי את המסמך הבא:

לכבוד MSC חברה לספנות חיפה
הנדון: בקשה פיצוי על עוגמת נפש
כמו כל ישראלי מצוי, הספורט הלאומי שלנו הוא לצאת לנופש, לחפש ליקויים ולבקש פיצוי. לצערי הרב, אחרי אחד עשר יום אינטנסיביים אתכם בהפלגה חלומית וביקור בשבע ארצות, לא הצלחתי למצוא ליקויים ותקלות מה שגרם לנו  עוגמת נפש רבה.
כבר בעלייה על האוניה, הבנו לאן נושבת הרוח, כאשר המזוודות והתיקים נחטפו מידינו ובלי עיכובים מיותרים הובלנו לחדרים הקטנים והמצוידים בכל פינוק אפשרי. האוכל היה ברמה גבוהה ביותר, השרות אדיב והצוות יצא מכליו כדי לעזור ולשרת. בנוסף לזמני הארוחות הרגילים, הוסיפו לנו ארוחות פינוק על הסיפון העליון, או מתקפת פיצות ליד הבריכה וגם חלוקת בלינצ'ס בתום תוכנית הבידור. הדברים הללו גרמו לנו לאיבוד עשתונות זמני וחריגה מכללי התנהגות מקובלים, כאשר עשיתי "חרקירי" על מגש עוגות "קרם שניט", היה גם מקרה מצער בו נשלפו סכינים, דבר שהפחיד אותי עד איימה. מסתבר שהטבח רץ אחרי עם סכין ענקית רק כדי לחתוך לי את האננס לפלחים קטנים יותר. לצערי גם בשרות החדרים לא מצאתי דופי, היות והחדרנית סידרה לנו את החדרים לפחות שלוש פעמים ביום, ולא רק שהחליפה מגבות כל פעם שנגענו בהם, אלא שהחצופה הזאת הקפידה לסדר לנו את הפיז'מות בצורת פרח.
כל יום הלכנו לתיאטרון שם היו תוכניות בידור, קונצרטים או תחרות לגילוי כישרונות. במהלך היום, בנוסף לסיורים בארצות השונות על החוף, השתתפנו במשחקי חברה מהנים ומטופשים.
אך מה שהדאיג אותי יותר הוא שאחרי סטנדרטים ופינוקים כאלה, לא נוכל לחזור לבתי המלון באילת ובים המלח. לאחר שעל האוניה שמענו קונצרטים עם מיטב הכנרים והטנורים איך נוכל לחזור למלון עם צוות בידור שמורכב מחיילים משוחררים שמחלטרים רק כדי לזכות במענק של עבודה מועדפת? איך נוכל מחדש להסתגל לשתי ארוחות ביום במקום עשרים? ומי יגהץ לי את הגרביים?
לכן אני מצפה מכם לפיצוי הולם על עוגמת הנפש העתידית שתהיה מנת חלקנו.
את אשתי תוכלו לפצות במימון תזונאית צמרת שתחזיר אותה למימדיה הרצויים ואילו אותי תוכלו לפצות בזה שלא תתנו ליוסי מחלוף מקרית מוצקין להפליג איתי באותה אוניה בגלל שנמאס לי להפסיד לו בשש-בש.