צרכנות והנחות

היי שושנה, שמחה שאהבת את הפוסט. הכותרת המתאימה בעצם היא "החלום הצרכני-צרחני שלי", כי כל פעם שאני רק חושבת כמה דברים הייתי צורכת לו הייתי רוטשילד, אני צורחת קלות או נאנחת עמוקות. אני אמנם אומרת כל יום תודה על היש, ומשתדלת לא לחיות בתודעה של חסר, אבל איזה חוק אומר שאסור לחלום?! חלומות לפעמים מתגשמים ונסים אכן מתרחשים. מקווה שתידלו משפע החלומות של חברי הקהילה, את החלום החלומי ביותר, בהצלחה, אסתי טל

esti tal, הכני קופסאות קרטון על הרצפה ליד מקומם של מוצרי הטקסטיל שלך. הכניסי לתוכן כל מה שלא השתמשת בו 1 שנה. כתבי מיילים לארגוני צדקה ותאמי עימם העברת הקופסאות.



רבים ונזקקים ישמחו לקבל את המיותר שלך. תרגישי קל ונוח. בית אינו מחסן. אין צורך לשמור מה שאין משתמשים. תוכלי לברר עם בני משפחתך עם למישהו יש קשר נוסטלגי למפת שולחן רקומה מסויימת או לשמלה משנות ה90. ולאחר מכן. החוצה.



ניתן לפרסם באתר "אגורה" מוצרים מיוחדים. נניח: 10 מגבות. 5 ציפות. 1 שמיכת חורף וכיוב.. תארי לעצמך שמחה שתגרמי למי שמפתך תעטר את שולחן החג שלו. את הילדים שיתעטפו בשמיכתך במקום במעיל של אמא, את המגבות שבהן ינגבו את עצמם במקום בסמרטוטים ישנים. הדמיון יסייע לך להיפטר מהמיותר לטובת אחרים בקהילה.

חג שמח וקל..

היי שושנה, יש לי טראומה מקרטונים. כשעברתי דירה, המעבירים זרקו 21 קרטונים ברחבי הדירה ללא סדר וללא רישום מה מכיל כל קרטון. רק לפרק את הקרטונים ולזרוק אותם לקח לי כחודשיים. אני כל הזמן מחלקת בגדים, נעליים וארנקים, ספרים, נברשות ותקליטים ועדיין הם מתרבים בארוני. על הרצפה אין מקום להניח דרגש. מידי שנה טיפסתי על סולם ישן והכי גבוה שאת יכולה להעלות בדמיונך כדי להגיע לפסגת הארון. זרקתי את כל החפצים שהונחו במדפים העליונים על המיטה, מיינתי , הנחתי בתיקים ענקיים ומסרתי. לפעמים הנחתי על ספסלים בקרבת ביתי או נסעתי לשכונת התקווה (כשהלכתי לצפות בהצגות בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין) והנחתי אותם שם על ספסלים. השנה, לאחר שנפגעתי מאופניים והתחלתי לסבול מכאבי ברכיים, לא קל לי לטפס. אני ממתינה עד שאגלה עוזר או עוזרת שיקלו עליי את המלאכה.

אני עושה כל שלאל ידי כדי לעזור לנצרכים. מלאכתי נעשית גם בידי 'צדיקים' (חברות) שעוזרות לי לחלק את המתנות.

אני עושה זאת טיפין-טיפין. אם מישהו יחכה עד שאאסוף קרטונים, אמלא אותם ואטלפן כדי שיבואו לקחת אותם, יגיע המשיח. גם אין לי מלאי כזה שדורש פינוי מיידי. כתבתי שאשמח להתחדש במלתחה חדשה ומרעננת. הרי מדובר בחלום ובחלום הכול אפשרי...



תודה על הטיפים, אסתי

היי מרתה, אני לא יודעת באיזו עיר את חיה. לא נראה לי שבישראל אנשים נזקקים למלבוש. לא ראיתי ילדים יחפים מהלכים ברחובות ואילו ג'ינסים קרועים זהו צו האופנה. לידיעתך, בתל אביב לאורך כל רחוב אלנבי אפשר להשיג בגדים בזיל הזול. שוק הפשפשים עדיין עומד על תילו ואפשר לרכוש שם בגדים ליומיום בעשרה שקלים ובשוק הכרמל בגדים ניתנים לרכישה בעלות נמוכה יותר מאשר פירות וירקות. אני משתמשת בכל הבגדים שלי, אוהבת להחליף לפי מצב הרוח ובהתאם לנסיבות וכשנמאס לי מאיזה פריט אני מניחה אותו על אחד מספסלי העץ שאני נתקלת בהם על כל צעד ושעל.

החלום שלי - כמו של רבות מחברותיי והאנשים המתגוררים באזור מגוריי - הוא שיחליפו את כל מושבי המתכת המפארים את תחנות האוטובוסים ומסבים עגמת נפש לתושבים בספסלי עץ נוחים לישיבה ויפים לעין. לילה טוב, אסתי