"סיפור אהבה ארץ ישראלי" בהצדעה לדור תש"ח

ההצגה "סיפור אהבה ארץ ישראלי" מאת אשת התיאטרון פנינה גרי ובבימויה, המבוסס על סיפור חייה האישי, מספרת את סיפור אהבתם של מרגלית ועמי, בין השנים 1942 ל-1948, כשברקע האירועים הסוערים שקדמו להקמת המדינה ופרוץ מלחמת השחרור. המחזה מבוסס על סיפור אמיתי: אהבתה של פנינה גרי בת ה-20 לעלי בן צבי ז"ל, בנם של יצחק בן צבי, לימים נשיא המדינה ורחל ינאית בן צבי, שנרצח ארבעה ימים לפני חתונתם והוא בן 24 בלבד. המחזה נכתב לשחקנית אחת, בת דמותה של גרי, אותה מגלמת עדי בילסקי. גרי מקדישה את ההצגה לזכרו של ארוסה עלי בן-צבי ז"ל ולזכר בני דורו.


בגיל 81 פנינה גרי לא מאמינה שזה אכן קורה לה: הצגת היחיד שלה " סיפור אהבה ארץ ישראל" המבוסס על סיפורה האישי, תופס תאוצה על הבמות ברחבי הארץ. "זה כמו סכין שננעצת בלב ולא עוזבת אף פעם. שנים החזקתי את הדברים בתוכי, עד שהנכד שלי מיכאל פנה אלי לפני 10 שנים, כדי להכין עבודת שורשים לבית הספר, וביקש שאספר לו על ילדותי בנהלל. משם נסללה הדרך להצגה". פנינה, בת נהלל, שוזרת בסיפור אהבתה לעלי את אירועי התקופה. בין הדמויות הרבות המוזכרות בסיפור, אפשר להבחין באישים בולטים מתקופת הקמת המדינה, כמו משה דיין, יצחק ורחל בן צבי, בן גוריון ואחרים. גרי מתארת נאמנה את תקופת דור הנפילים שהקימו את המדינה, צעירים חדורי אידיאלים, לימודי חקלאות וחינוך, גאווה לאומית ותחושת קולקטיב חזקה. "בעיני, עלי הוא היה סמל הטוב, היושר והיופי, עם שערות שחורות ועיניים ירוקות", היא מעידה, וניכר בה ששום דבר לא ישכיח ממנה כיצד היום שהיה אמור להיות המאושר בחייה הפך ליום אסונה. בנהלל שקדו ב-16 במארס 48' על ההכנות האחרונות לטקס הכלולות הכפרי. "בדיוק חזרתי מבית-קשת והלכתי לעבוד קצת בגן הירק", משחזרת גרי."'פתאום שמעתי יריות ממרחק. היתה תכונה באוויר והרגשתי שמשהו קרה. רצתי הביתה ובדרך תפסה אותי אחת מחברותי והתחילה לבכות. אבי ואחי, שמעולם לא ראיתי אותם מזילים דמעה, בכו ואז התברר גודל האסון: שמונה חברי בית-קשת הותקפו ממארב על-ידי מאות ערבים. פרט לאחד שהצליח להימלט, נהרגו כולם". השכן, משה דיין, בעל מכונית ואקדח, הסיע אותה ואת אביה לקיבוץ כדי שיוכלו להשתתף בלוויה. כשחזרו ממנה, ראתה המונים מתקהלים ליד ביתה, דוממים וכואבים והאוכל לסעודת הכלולות, הוגש למנחמים. "אני, ילדונת בת עשרים וחצי, הייתי בהלם", היא מספרת, "הסתגרתי בחדר. בארון היתה תלויה שמלת החתונה של גיסתי ואני לבשתי אותה ואף שמתי על ראשי את ההינומה". כעבור זמן-מה יצאה במשלחת האחרונה למחנות שארית הפליטה באירופה, "בעצם כדי להתאושש". הגננת מנהלל הועסקה שם בפיקוח על גני הילדים.


את בעלה המנוח, רוברט גרי, פגשה כשהגיע למחנות כעיתונאי יהודי צעיר מארצות-הברית לסקר את משפטי נירנברג. שתי בנותיהן הלכו בעקבות האם ועשו גם הן חיל: מירב גרי השחקנית ודורית גרי התסריטאית. רוברט בעלה שהיה כתב-חוץ, נפטר בגיל 67, לפני כ-20 שנה. בסלון דירתה בתל-אביב מוצב פסל-ראש של עלי בן-צבי ז"ל, שפיסלה דודתו הפסלת הנודעת בתיה לישסנקי. מידי שנה פוקדת גרי את קברו ואומרת: " אני לא בוכה על עצמי - חיי היו מעניינים. אני בוכה עליו".
עוד כתבות על גימלאים יוצרים

[u]
מוזיאון האופנועים של בועז דגן
[/u]

[u]
מפסל בגלעיני אבוקדו
[/u]

[u]
על חשיבות התחביבים בגיל מבוגר
[/u]

[u]
מפסל את החיים ללא עיניים
[/u]

[u]
האחווה שבסבל השואה
[/u]

[u]
מארש צה"ל החדש: של מלחינה בת 84
[/u]

[u]
הפסלים שלה הם האופטימיות שלה
[/u]

[u]
גורו המוזאיקה העולמית מגיעה לשיאה בגיל 84
[/u]

[u]
הדלועים המשוגעים של שעיה
[/u]

[u]
אלי גרבל - צייר פרחים
[/u]

[u]
גימלאים לא מפסיקים לשיר ולרקוד
[/u]

[u]
הציירת הבלתי נלאית בת ה-84
[/u]

[u]
בת 88, ועדיין רואה