מהי חרות?
חג הפסח הוא "חג החרות"
בחוקי ישראל מוגן ערך החרות ע"י שורה של חוקים, המבטיחים את חופש הביטוי, חופש העיסוק ועוד. אבל בכל זאת נשאלת מהי 'חרות', מהי יציאה מעבדות, מהו חופש, האם אדם יכול להיות חופשי, לעשות מה שהוא רוצה, ועוד שאלות רבות עולות סביב המושג הזה.
ישנן תשובות רבות לשאלה "מהי חרות?". אפשר לחלק את הסוגיה למישור אישי ולמישור חברתי.
בודהה נתן לחרות הגדרה שלילית: הוא סבר כי החרות פירושה הוא שחרור עצמי מסבלות העולם, בין ע"י שמירת דרך חיים מוסרית ובין ע"י מדיטציה.
הפילוסופים היווניים, ס(סוקרטס, אפלטון, אריסטו (400 – 300 לפני הספירה( סברו כי ע"י הכרת עצמנו, ידיעת "הטוב" ו"הרע", וחיי עיון בראש וראשונה, לאו דווקא עשייה, נשיג את מעלה האנושית העליונה – השחרור מהיצרים והטעויות, ואיתו את האושר.
שפינוזה (1650 לספירה) כתב כי בעייתו של האדם הוא שהוא נתון ל"היפעלויות", כלומר להתניות שונות, שאינן ניתנות לשליטת התבונה. ככל שהאדם ישתלט על היפעלויותיו ולא יתן להן להפעילו הוא יהיה מאושר יותר. וכמובן, שגם הוא המליץ על חיי עיון כחיים הנכונים.
בישראל של היום נפוצו חוגי ימימה. ימימה שבינתיים הלכה לעולמה, הייתה מורה רוחנית שיצרה תורה לתיקון עצמי ע"י פיתוח המודעות העצמית, ועתה תלמידיה מפיצים את תורתה. למעשה תורתה דומה למדי לתורתו של שפינוזה: רובנו נישלטים ע"י מטענים שליליים מהילדות, ואנו פועלים רוב הזמן כאוטומטים ללא שיקול דעת, ללא בחינה מה טוב לנו באמת. ימימה מציעה לנו דרך כיצד להשתחרר מכל אותם "עומסים", ע"י הכרת עצמנו, וכיצד לפעול מתוך המהות האמיתית שלנו, שהיא לעולם מחפשת אהבה, קירבה ושמחה.
מה אומר הרמב"ם בנושא זה?
עבור הרמב"ם חרות פירושה בחירה חופשית. יש לו ויכוח תיאולוגי קשה מול הטוענים כי הכל נקבע ע"י האלוהים (דטרמיניזם בלשון ימינו), והאדם למעשה לא אחראי לגורלו: "רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו, הוא שכתוב בתורה "הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע" (בראשית פרק ג'), כלומר המין הזה של האדם היה יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה הענין, שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע (רמב"ם הלכות תשובה פרק ה).
במישור החברתי השאלה היא, לדעתי, האם בחברה נתונה מתקיימת ה"חרות"? אנו רואים כל יום כיצד ראשי השלטון בארץ בימים אלו מנסים לנטרל את חופש הביטוי בספירה הציבורית. חרות כידוע היא חופש הביטוי, זכות הציבור לדעת, חופש העיסוק, הפרדת רשויות, חופש ההתאגדות, יכולתו של הציבור להשפיע על העומדים בראשו וכו'. חרויות אלו אינן מובנות ומובטחות מאליהן. בכל חברה דימוקרטית ניטש מאבק על מימושן.
ככל שהחברה חדורה יותר בתודעת חשיבות שמירת הזכויות האלו, וככל שיש בה יותר אנשים שמוכנים להיאבק עליהן, הן יתקיימו בתוכה.
בחוקי ישראל מוגן ערך החרות ע"י שורה של חוקים, המבטיחים את חופש הביטוי, חופש העיסוק ועוד. אבל בכל זאת נשאלת מהי 'חרות', מהי יציאה מעבדות, מהו חופש, האם אדם יכול להיות חופשי, לעשות מה שהוא רוצה, ועוד שאלות רבות עולות סביב המושג הזה.
ישנן תשובות רבות לשאלה "מהי חרות?". אפשר לחלק את הסוגיה למישור אישי ולמישור חברתי.
בודהה נתן לחרות הגדרה שלילית: הוא סבר כי החרות פירושה הוא שחרור עצמי מסבלות העולם, בין ע"י שמירת דרך חיים מוסרית ובין ע"י מדיטציה.
הפילוסופים היווניים, ס(סוקרטס, אפלטון, אריסטו (400 – 300 לפני הספירה( סברו כי ע"י הכרת עצמנו, ידיעת "הטוב" ו"הרע", וחיי עיון בראש וראשונה, לאו דווקא עשייה, נשיג את מעלה האנושית העליונה – השחרור מהיצרים והטעויות, ואיתו את האושר.
שפינוזה (1650 לספירה) כתב כי בעייתו של האדם הוא שהוא נתון ל"היפעלויות", כלומר להתניות שונות, שאינן ניתנות לשליטת התבונה. ככל שהאדם ישתלט על היפעלויותיו ולא יתן להן להפעילו הוא יהיה מאושר יותר. וכמובן, שגם הוא המליץ על חיי עיון כחיים הנכונים.
בישראל של היום נפוצו חוגי ימימה. ימימה שבינתיים הלכה לעולמה, הייתה מורה רוחנית שיצרה תורה לתיקון עצמי ע"י פיתוח המודעות העצמית, ועתה תלמידיה מפיצים את תורתה. למעשה תורתה דומה למדי לתורתו של שפינוזה: רובנו נישלטים ע"י מטענים שליליים מהילדות, ואנו פועלים רוב הזמן כאוטומטים ללא שיקול דעת, ללא בחינה מה טוב לנו באמת. ימימה מציעה לנו דרך כיצד להשתחרר מכל אותם "עומסים", ע"י הכרת עצמנו, וכיצד לפעול מתוך המהות האמיתית שלנו, שהיא לעולם מחפשת אהבה, קירבה ושמחה.
מה אומר הרמב"ם בנושא זה?
עבור הרמב"ם חרות פירושה בחירה חופשית. יש לו ויכוח תיאולוגי קשה מול הטוענים כי הכל נקבע ע"י האלוהים (דטרמיניזם בלשון ימינו), והאדם למעשה לא אחראי לגורלו: "רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו, הוא שכתוב בתורה "הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע" (בראשית פרק ג'), כלומר המין הזה של האדם היה יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה הענין, שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע (רמב"ם הלכות תשובה פרק ה).
במישור החברתי השאלה היא, לדעתי, האם בחברה נתונה מתקיימת ה"חרות"? אנו רואים כל יום כיצד ראשי השלטון בארץ בימים אלו מנסים לנטרל את חופש הביטוי בספירה הציבורית. חרות כידוע היא חופש הביטוי, זכות הציבור לדעת, חופש העיסוק, הפרדת רשויות, חופש ההתאגדות, יכולתו של הציבור להשפיע על העומדים בראשו וכו'. חרויות אלו אינן מובנות ומובטחות מאליהן. בכל חברה דימוקרטית ניטש מאבק על מימושן.
ככל שהחברה חדורה יותר בתודעת חשיבות שמירת הזכויות האלו, וככל שיש בה יותר אנשים שמוכנים להיאבק עליהן, הן יתקיימו בתוכה.
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
הסקירה שעשית חשפה גישות שונות וגוונים שונים.
חרות אמיתית, חרות מלאה, יכולה לדעתי להתקיים במקום בו אנו לבדנו קובעים את החוקים.
כשאנו במסגרת כלשהי, ישנם חוקים, גם נורמות, שבאים כדי לשמור על הסדר, כדי לאפשר להתקיים בצורה מיטבית במסגרת הקיימת, וזה כמובן סותר את החרות.
אז, אולי, על אי בודד, זה אפשרי...