אהבה אחת אחרונה

גבות העיניים עדיין מורמות בציניות נצחית, והחיוך שלו שטני כתמיד, אבל לג'ק ניקולסון יש מטרה חדשה בחיים. מלך המופקרים של הוליווד, זוכה האוסקר שלוש פעמים, מנצל בימים אלה את כוחו כדי לשבור את הטאבו אודות ההזדקנות. העילה היא סרטו האחרון, "מתים על החיים" (במקור: The Bucket List), המספר על שני חברים חולים סופנית ? ניקולסון ומורגן פרימן ? הנמלטים מבית החולים להרפתקה הגדולה האחרונה של חייהם. זהו בהחלט הימור נועז למדי של הוליווד, הן מבחינת הרעיון והן מבחינת הכסף הכרוך בו. אין ספק, ניקולסון הוא היחיד שיכול היה לשכנע את האולפנים להניח את כספם על קומדיית סרטן שבמרכזה שני בני 70. אדוארד קול ניקולסון) הוא איש עסקים שעשה ביליונים ולא בדיוק הספיק לחיות. בערוב ימיו הוא מוצא עצמו בחדר אחד בבית החולים עם מכונאי רכב (פרימן), כששניהם חולי סרטן סופני. במצב אחר החיים לא היו מפגישים ביניהם, כמובן, אבל כשהמוות מול העיניים - הם מתאחדים בניסיון למצות מהחיים את המיטב. המיטב הזה הוא הרשימה של הדברים שהיו רוצים לראות ולעשות לפני מותם. יחד הם נוטשים את מיטותיהם ויוצאים למסע הגשמות מאוחר.


מאז פרץ למסכים ב-1969 ב"אדם בעקבות גורלו", ניקולסון הופיע ביותר מארבעים סרטים והותיר רישומו העז על התרבות האמריקנית. הוא גילם את כוח החיות, ואת הניגוד שבין הדחף לחופש לבין הצורך בקשר. בכל הנוגע לחייו האישיים ? הוא עדיין חי באותו בית ותיק מעל לוס אנג'לס במלהולנד דרייב, במעונו המכונה Bad Boy Drive עוד מהימים שבהם יחד עם חבריו, וורן ביטי ומרלון ברנדו, נהג לערוך במקום מסיבות זימה סוערות ואגדתיות. ניקולסון מעולם לא הסתיר את דעתו ביחס לחומרים דופקי-מוח, ועודד את המוניטין שלו כרודף שמלות כרוני. ברנדו כבר איננו בין החיים, ביטי מנהל חיי משפחה שמרניים, וניקולסון נותר רווק שמודה כי למרות שאינו סובל ממחסור בנשים, הוא מבלה יותר מאי-פעם בגפו. הוא מגיע לראיון בסוודר קשמיר אדום-כהה ובסניקרס, מצוייד בדפים מקושקשי נושאים לדיון. מדובר בבחור שדואג לאנושות במהלך התקפי נדודי השינה שלו בשלוש בבוקר. בשיחה נפתולית, הנעה בין אזהרותיה של אלינור רוזוולט ביחס לתאוות הבצע, דרך יולייסס ס. גרנט וכלה ביתרונות הוויאגרה ? הוא תמיד פילוסופי, אצילי ועדיין שומר סוד.
"מתים על החיים" הוא סרט אודות שני גברים הרואים את המוות ? לא בדיוק נושא שיגרתי בהוליווד.
ניקולסון: לגבי, החלק הנועז היה כיצד להפוך את המוות למשהו מצחיק. היות שאינני חושב שזהו נושא מצחיק (הוא מגחך), ברור שחששתי יותר מתמיד מהבלתי נודע.
אתה בן 70. איך אתה מרגיש?
מטבעי אני נוטה לראות את הצד החיובי בכל דבר. וכידוע, הרבה דברים משתפרים בחיים. הגיל ללא ספק שיפר את האישיות שלי, פשוט בגלל הדברים שכבר אינך יכול לעשות (צוחק).
עוד כתבות על כוכבים מבוגרים


אליזבט טיילור מתחתנת בפעם התשיעית
[/u]


ג'יין פונדה רוצה סקס לבני 70
[/u]


ברברה סטרייסנד בת 60: שוברת את כל השיאים
[/u]


גם מרתה סטיוארט זקוקה לוויברטור
[/u]


חיי המין הזוהרים של בת גיל הזהב
[/u]


ג'ולי אנדריוס זוכה בפרס מפעל חיים
[/u]


סוד נעורי הנצח של דיאן סוייר
[/u]


מלכת השחקניות
[/u]


בנות ה-60+ ברשימת הזוהרות בעולם
[/u]

לאיזה מהדברים האלה אתה מתגעגע?
אמי היתה בעלת מכון יופי, כך שהיינו רגילים לפתור הרבה בעיות בסבלנות. תמיד הרגשתי שאני מסוגל לעמוד יותר מאשר כמעט כל שחקן שחי אי-פעם. עד שמגיע הרגע ששוב אינך יכול לעשות זאת.
אתה עושה יוגה ? האם זה מפצה על כמה מהשפעות הגיל?
ובכן, אני לא עושה כלום כדי לפצות על משהו. הדבר היחיד שאני יכול לומר שתמיד עשיתי במודע הוא שמעולם לא אמרתי משהו כמו "את זה כבר תדע כשתהיה זקן יותר". תמיד האמנתי שזהו חלק ממה שאני מכנה "המנטרה השלילית של ההיפנוזה העצמית".
היית מגדיר את עצמך כמי שמביט קדימה ולא לאחור?
הפילוסופיה שלי היא לחיות את העכשיו, וזה דורש משמעת חזקה. זה כמעט כמו אמונה דתית. חלק מהלחיות את ההווה הוא לא לדעת מתי הפילוסופיה הזאת תעבוד, היות שאינך מודע לעצמך. אני נוהג להתגאות בכך שאני אומר: תראו ? אני לא עמוק יותר מזה: הפילוסופיה שלי היא לדאוג רק לעוד כייף.
נהגת להתפאר בכך לפני שנים, ואתה עדיין חי לפי אותה תפיסה?
כן. סידני פואטייה אמר לי משהו אודות ההזדקנות שהעניק לי את התחושה החיובית ביותר בנוגע לכך. הוא אמר, "ג'ק, לא תאמין לזה, אבל כשהגעתי לגיל 70 קיבלתי פרץ של אנרגיה. אני לא יודע מאיפה הוא הגיע". ובאמת, הוא צדק. אחד הדברים ששמתי לב אליהם כשהגעתי לגיל הזה הוא שלא הרגשתי צעיר לגילי מאז הייתי בן 50. וכשהגעתי לגיל 70 חשבתי, "בחיי, אני מרגיש נהדר!" (צוחק)
עכשיו אתה צעיר לגילך
כך אני מרגיש, וזו גם התחושה שניסינו להכניס לסרט. זהו סרט אישי למדי. הרבה מהדיאלוגים מקורם באנקדוטות שקרו לחברים שלי.
מורגן פרימן אמר שכל הזמן התעללת בתסריט
כן. יש משפט בסרט שבו טייקון בית החולים אומר "אף פעם בעבר לא הייתי חולה". מצאתי את האמירה הזו משעשעת מאוד משום שהיא היתה נכונה לי. ממש לפני תחילת הצילומים סבלתי מזיהום בבלוטת הרוק ואושפזתי. אף פעם קודם לכן לא הייתי במיטה שישה-שמונה שבועות. נראה שאנחנו מאבדים עם הגיל את היכולת החיסונית שלנו. הייתי מודאג האם אהיה מסוגל לעמוד על הרגליים כדי לצלם את הסרט.
אז יכולת להביא את ניסיונך אל הדמות
חשבתי שאהיה הפציינט האידיאלי. אבל לא! לא אהבתי את המבחנות, ולא אהבתי את זה ואת זה. שורה אחת בסרט שהיא ממש אישית אומרת "יותר אנשים מתים ממבקרים מאשר ממחלות". יש בכך משום האמת.
משום שכמטופל אתה מרגיש אחראי לרגשות של כל מי שבא לבקר אותך?
זה מתיש! לא רק שאין לך אנרגיה, גם לא איכפת לך.
אם מדברים כבר על אחריות, היות שאתה אייקון אנשים תוהים "איך ג'ק יזדקן? האם הוא יגלה אומץ והומור ביחס לכך?"
אני מפתיע את עצמי לטובה פעמים רבות, אבל אני לא סומך על האומץ שלי. אני לא מודל חיקוי כבן אדם. אולי בשביל הילדים שלי (הצעירים בין חמשת ילדיו הם בני הנעורים לורין, 18, וריי, 16, מיחסיו עם השחקנית רבקה ברוסארד; כמו כן יש לו בת, 45, מאשתו היחידה; בן, 38, מיחסיו עם השחקנית סוזן אנספך, ובת, 27, מהסופר-מודל הדנית וויני הולמן), אבל אני לא מצטיין בלהיות דמות חיקוי גם עבורם.
באיזו דרך ההזדקנות שינתה את התנהגותך ביחס לעולם?
קשה לי להתחיל עם בחורות בציבור כמו שהייתי רגיל לעשות. מעולם לא חשבתי שמילים כמו "לא מכובד" יהיו מה שאני חושב על עצמי, אבל ? אינני יכול לעשות זאת שוב (להתחיל עם בחורה).
בגלל מה שהציבור חושב?
אני מרגיש שלא בנוח עם זה. אני לא חושב שלמישהו איכפת ממה שאני עושה בתחום זה, אבל אני מרגיש קצת זר לעצמי.
האם היית יוצא לפגישה עם גימלאית?
כן ? הייתי עושה הכל לגימלאיות, וגם עשיתי. למעשה, בכל שנה אני אוהב לכסות מיגוון רחב מאוד של נשים. אבל בכל זאת הייתי רווק זמן רב והשקעתי בילדי המתבגרים.
איזה מין אבא אתה?
זו הורות שמחולקת ביני לבין האמא הנפלאה שלהם. תמיד הסתדרנו טוב. רציתי להיות גורם מחנך ובעל השראה, או סתם בעל השפעה טובה בלי להעמיס עליהם יותר מדי. זה הזמן שלהם ללמוד מי הם. תמיד הקראתי להם, עוד מהזמן שהיו קטנים ? אני חושב שזו חובתו של האבא. לקחתי אותם לדברים שידעתי שייתכן שלא יאהבו ? אופרה, בלט. הם אוהבים ללכת למשחקי כדור איתי, והם מרגישים בנוח בכל עולם השאו-ביזנס. בסצינת המוות שלי אני אומר: "אם אצליח לגרום לשני הילדים האלה לדאוג לי באמת, עשיתי את עבודתי".
איזה סוגי תפקידים מעניינים אותך בגילך?
רק קומדיות. מאז ה-9 בנובמבר אני חוזר ואומר: הכניסו את הליצנים. קומיקאים הם האנשים הישרים ביותר בעסקי הקולנוע, משום שזה ההסכם: או שזה מצחיק, או שלא.

זה ממש לחיות את ההווה ? אם אינך צוחק, אתה מת.
זה מורכב יותר ? אני לא רוצה לעשות משהו נטול הבעה. גם אם הייתי מתעסק עם עונש מוות, הייתי חייב להכניס לזה צחוקים.
עוד מיני טאבו שהיית רוצה לשבור?
אני מנסה שלא להשמיט את הסקס מהספרות לבני 50-פלוס. אנשים לא רוצים לחשוב על זה שאבא או סבתא עושים את זה. צריך להכניס את העניין לפרופורציה.
AARP ערך מחקרים רבים בנוגע להרגלי המין של בני 50-פלוס, ומצא כי גם המבוגרים פעילים מאוד ומעוניינים במין. וכמובן, יש את הוויאגרה.
ויאגרה. אני חושב שהיא יכולה להציל את הנישואים. מובן ש"עד שהמוות יפריד בינינו" יכול להתקיים רק משום שאנחנו לא חוזרים על יחסינו באותה צורה יום אחרי יום.
אתה מעדיף להיות רווק?
אני אוהב ללכת ולבוא כרצוני. כשאני רוצה לעזוב מסיבה ? אני עוזב. אבל יש לילות שבהם כל מי שחי בגפו אומר: "הו, אני לא רוצה להיות לבד", או שהוא מרגיש את כל הפחדים שמרגישים בני האדם. זו דרך אחרת לומר: אני פתוח להצעות.
היית רוצה להתאהב שוב?
מי לא? אני לא יודע איך זה אצל נשים, אבל אני יודע את זה לגבי הגברים: הם מתנהגים גרוע יותר כשאין אשה בחייהם. למעשה, אני שומע כמעט מכל בני גילי אותו משפט: "אני רוצה סיפור אהבה גדול אחרון". אם הייתי כותב תסריטים, הייתי הופך את הנושא הזה לעלילת הסרט, משום שמדובר באותה כמיהה שקטה של בני גילי. אז כן ? הייתי רוצה מאוד בסיפור אהבה. אף פעם לא היה איכפת לי להשתגע מאהבה. זה נהדר שיש מקום שאפשר להפוך בו למטורף (צוחק). כל חבר בן גילי יאמר, "ג'ק, הוא אולי חכם ? אבל בכל הנוגע לאהבה הוא מחוץ לעניינים. אל תשאלו אותו שום דבר על אהבה. ואם תשאלו אותו, אל תקשיבו לו..." (ננסי גריפין, AARP)