אהבה זה חג. חג אהבה? סיפור אחר

"הִנֵּה חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה... יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ" (כ"א, י"ט־כ"א).

הנה מתוארת במקרא חגיגה, שמתברר אגב שאין שום אינדיקציה כי מדובר אכן בט"ו באב, אך נקשרת עד עצם היום הזה לחג האהבה בארץ הקודש. האמת, לא יצא לי לראות לאחרונה את בנות כנען הבתולות מפזזות עם תוף מרים בין הכרמים, וגברים מתנפלים עליהן לפתע, חוטפים אותן וכולם שמחים וטובי לב רצים לרבנות. כשם שלא נרשמו בזיכרוני אירועים הורמונליים מטריפים אחרים הקשורים לחג האהבה, למעט קונצרטים של "רוק בצמח", בהם הערצה לזמר פלוס זיעה קולקטיבית משמחות לבב אנוש. אולי כי החג עצמו לא ממש מורגש פה, לעומת הצלחתו המטורפת של ה"וולנטיינ'ס דיי" האמריקאי  שכן תפס, ביג טיים.

כי אנחנו נורא רוצים להיות אמריקאים, ולכן חוגגים אצלנו בהיסטריה את המקבילה האמריקאית של ט"ו באב הכנעני. נוהגים פה, ממש כמו באמריקה, לשלוח לבן/בת הזוג כרטיסי ברכה מצועצעים, לרכוש זה לזו דובונים חמודים, להפתיע (?) עם משלוח זר ורדים אדומים כדם הלב ההומה, או עם שוקולדים בצורת לבבות אדומים המבצבצים מתוך פנכה מלאת כל טוב ארוזה למהדרין. וכמה רומנטי, המון אנשים עושים מזה המון כסף. באמריקה הוורדרדה כטראמפ, נשיאה מדושן העונג, נשלחים מדי שנה מיליארד כרטיסי אהבה, 35 מיליון קופסאות שוקולד נמכרות לאוהבים, ומיליון ורדים אדומים מוענקים לבת הזוג על רקע שקיעה מרטיטה.

מדובר על הוצאה של יותר מ-20 מיליארד דולרים בשנה, אותם מבזבזים האמריקאים ביום הזה, והיי, גם אצלנו התעשייה משגשגת בגדול.

בני זוג אוהבים באמת לא צריכים מחוות קיטש להדגשת אהבתם

אהבה היא אכן חג. יומיומי. צילום: Shutterstock

האם המחוות הללו באמת רומנטיות? באמת מרגשות אתכם? בעיניי, רומנטיקה בבסיסה היא בדיוק ההיפך ממה שנהיה בימי האהבה הקולקטיביים האלה.  

כי רומנטיקה היא מצב רגשי אמיתי שנוצר בין בני זוג. משהו פרטי שקורה, שאיש לא מתכנן אותו,  בזמן או במקום פוטוגני או שאינו פוטוגני. לא מדובר במשהו חיצוני, כי הרגש הוא מה שממלא את האוויר בין השניים במולקולות של לבבות אדומים. לא הבונבוניירה. זה משהו ספציפי ואינדיבידואלי. לא דבר מה  טקסי, צפוי מראש. והלא טקסים, מטבע הדברים, מיועדים לכלל. התנועה הרומנטית דיברה על האינדיבידואליזם הפרטיקולרי, העלתה על נס את החד-פעמי והאותנטי שבאדם, את האמת האישית שלו. לכן רומנטיקה במקורה חפה מקיטש המוני, תעשייתי.

קיטש יכול להיות מבדר ומהנה מאד בגלל המחוות הצפויות, הטעם הקלוקל והקלישאות. לי למשל יש מנהג, כשבא לי לתת מנוח לראש, אני בוחרת לי איזו קומדיה רומנטית אמריקאית ומדקלמת בהצלחה מרשימה את משפטי העומק המחכימים לפני בואם.

או לחילופין, בסרט הוא הרי עזב, והיא יושבת שפופה וכפופה על המדרגות בכניסה לביתו. בחיים האמיתיים היא הייתה נשארת לשבת שם עד עכשיו, אבל בסרטי הקיטש האמריקאים פתאום תחוש העלמה כף יד גברית על כתפה, הם יעלו אליו הביתה, והנה הם בתוך אמבטיית קצף עם כוס יין ומסביבם נרות  לרוב. על המיטה יהיו עלי כותרת של פרחים, והנה לנו הפי אנד עד עצם היום הזה.

ולמרות שאנחנו יודעים שמדובר בסרטים ובאגדות, ואנחנו (אני, בסדר) מלגלגים על הקיטשיות ועל מטח הקלישאות המזכיר מסטיק בזוקה לעוס לעייפה, המסרים האלה מהלכים על רובינו קסמים והפנטו אותנו מגיל צעיר, כמו הנחש את מוגלי בספר הג'ונגל. רובנו מושפעים במודע או שלא במודע, הפנויים שביננו מצפים למכסה שיתאים בדיוק לסיר (או קלישאה אחרת הקשורה לנושא) ולסוף התמיד ברור: סוף טוב, סגור, בטוח, נטול שאלות. והם חיו באושר עד עצם היום הזה. 

אבל אם נחזור למציאות המחוספסת שלנו, המאותגרת "באושר ובעושר עד היום הזה", אני רוצה להזכיר שיש בתוכה מערכות יחסים שיש בהן אהבה. עם רוך, חברות, הומור וכוח של אמת. בני זוג אוהבים באמת לא צריכים מחוות קיטש להדגשת אהבתם, מתוך ציות אוטומטי להתנהגות קולקטיבית בתאריך מסוים. זה הרי משטיח ומרדד לחלוטין את הקסם הנדיר הזה, אהבה, שהיא לגמרי חג. יומיומי. 

לטורים  נוספים של נולי עומר:

האשמה: תמונת פרופיל מלפני עשור

ללכת עם האינטואיציה בדייט או לתת צ'אנס?

גבר, מתאים לך שאישה תתחיל איתך?

זוגות, תנו קצת חום אחד לשני

ההבדל בין גברים פנויים לנשים פנויות

אני, עצמי ואנוכי

מי יתנני גבר אסתטי

הגבר במסיכה 

האם נשים נהנות מסטוצים?

מעל גיל 50 ומחפשים זוגיות? הכנסו לקהילת הפנויים פנויות של מוטק'ה ואולי תמצאו