אהבה זה כואב

הסרט "גלוריה" כשמו כן הוא: סיפורה של גלוריה, צ'יליאנית בת 58 אוהבת חיים, אישה עובדת, גרושה זה 12 שנים ואם לשני ילדים בוגרים שחיים את חייהם ואינם תלויים בה. גלוריה היא אישה יפה וסקסית, שופעת ביטחון ונחושה ליהנות מהחיים ככל יכולתה. היא גרה בדירה קטנה ועומדת על זכותה לאיכות חיים שלווים בקומפלקס המגורים המטופח (יש לה שכן בעייתי ורעשן שהיא אינה מהססת להתלונן עליו); היא בקשר טוב עם ילדיה אבל היא אינה מתערבת בהחלטות חייהם ואינה חיה את חייה דרכם; היא מרבה לצאת ולבלות, לא מעט במועדוני פנויים-פנויות לבני גילה, שם היא חורכת בשמחה את רחבת הריקודים. אפילו עם האקס שלה, שנישא לאישה צעירה ממנה בהרבה, יש לה יחסים תקינים.

גלוריה היא אישה שחיה לבד ואינה פוחדת מהלבד הזה, שמבחינתה אינו זהה לבדידות. אבל כשבאחד הערבים היא פוגשת במועדון ברודולפו, גרוש כמוה, סימפתי ומוקסם ממנה, היא ממשיכה את הפלירטוט איתו עד למיטה ובהמשך הולכת צעד קדימה, אל מערכת יחסים עמוקה ומשמעותית יותר. רודולפו אמנם גרוש כמוה, אבל לגמרי אחרת. ראשית, הוא גרוש רק כשנה. שנית, מעט לפני הגירושים עבר ניתוח לב. ושלישית, וזה אולי העניין העיקרי, הוא אמנם גרוש רשמית, אבל רגשית ונפשית עדיין קשור לאקסית התלותית שלו ולבנותיו הבוגרות התלותיות לא פחות ממנה.

במובן מסוים הוא קורבן גירושים שטרם המשיך באמת הלאה, לפרק ב'. וכך, למרות משיכתו לגלוריה, פיזית ונפשית, הוא לא מצליח באמת להתמסר למערכת היחסים החדשה ושב ומאכזב אותה עד שהיא מנתקת לחלוטין את הקשר איתו. ואז, כשהיא עושה את הדבר הנכון והמתבקש ומסיימת קשר שעושה לה רע, היא מגלה שעליה להילחם בנוכחות נוספת בלתי רצויה: הבדידות.

הבמאי סבסטיאן לליו, שהוא גם התסריטאי (יחד עם גונזלו מאזה), בנה לתלפיות דמות וסיפור שהם בה בעת כנים וכובשים. גלוריה היא אישה מודרנית אמיתית וזה מתבטא בכול, החל ביופייה הבשל, הלא מושלם והסקסי להפליא (היא מרכיבה משקפיים, לא רזה ולא שרירית, לא לובשת בגדי מעצבים ואין שום דבר פלסטי בהופעתה), וכלה בכל מאפייני חייה (היא עובדת אבל איננה איזו מנהלת בכירה של תאגיד ענק; גרה בדירה קטנה ונוהגת במכונית רגילה, שום דירת פאר או מכונית יוקרה, וכן הלאה).

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

הסיפור שלה עם רודולפו גם הוא פיסת חיים ריאליסטית להפליא שמסופרת באופן מעניין, משכנע, רגיש ומעורר הרבה אמפתיה. אנחנו כועסים יחד עם גלוריה על רודולפו, אבל גם מרחמים עליו, שממשיך להיות קורבן של נישואיו האומללים; אנחנו מגיעים יחד עם גלוריה לתחתית של התחתית, בלילה שבו רודולפו נעלם לה במה שאמור להיות חופשה רומנטית, מתפרקים איתה, נבוכים איתה, נשברים איתה - ואוספים יחד איתה את השברים.

"גלוריה" הוא סרט שיש בו הרבה פיכחון, לא מעט עצב אבל גם אופטימיות ועוצמה, סרט שהדרמות בו אינן גדולות מהחיים (אין פיצוצים, רציחות ושאר פורענויות קיצוניות), אבל יש בו דרמות אמיתיות מהחיים. זהו סרט על אנשים אמיתיים שאותם מגלמים שחקנים מצוינים, ובראשם פאולינה גרסיה הנהדרת כגלוריה. גלוריה שלה שופעת מיניות ושמחת חיים בחיוכים שחושפים שיניים טיפה עקומות; כשהחזה שלה מציית לחוקי הכבידה כשהיא שרועה במיטה, כשהיא מועדת קלות על עקבים יפים אך גבוהים, כשהיא מעשנת, דומעת מהתרגשות מול בתה (ומיד מתנצלת), נסערת בסקס (כן, יש לא מעט סקס בוגר ולגמרי לא מתבייש בסרט), נגעלת מהחתול הקירח של השכן, מתנסה בגראס (שהשכן הניח בטעות בפתח דירתה), נכנעת לעצב במיטה או אוספת את עצמה בכל כוח הרצון, בסדרה של פעולות קטנות ויומיומיות, כדי להתחיל מחדש.

שורה תחתונה: סיפור מפוכח ומשוחק נהדר, מומלץ בהחלט.

"גלוריה", דרמה צ'יליאנית (הסרט דובר ספרדית). תסריט: גונזלו מאזה, סבסטיאן לליו; בימוי: סבסטיאן לליו; צילום: בנג'מן אצ'זאראטה; עריכה: סבסטיאן לליו, סולדד סלפטה. משתתפי: פאולינה גרסיה, סרג'יו הרננדז, דייגו פונט וסליה, פביולה זאמורה ואחרים. אורך הסרט: 109 דקות

עוד על קולנוע:

השעשוע שבזעזוע

דברים שרואים משם