אהובת הצייר: רחל בונה אוצרת את בעלה

כשרחל בונה בת ה-84 מסתכלת אחורה, היא שלמה לחלוטין עם הבחירות בחייה. זה כולל את ההחלטה לוותר על קריירה אמנותית משלה לטובת זו של בעלה, שמואל בונה ז"ל, שאת מפעל חייו היא מנציחה שנים אחרי מותו.

ביום שישי האחרון נפתחה בגלריה מונטיפיורי בתל אביב התערוכה "ארץ, לחם וכרמים", שמציגה 30 עבודות של בונה, מהסימבוליסטים הבולטים באמנות הישראלית, שהלך לעולמו ב-1999. את התערוכה אצר לצד רחל, דר' גדעון עפרת ובפתיחה יושק ספר באותו שם, מאת ובעריכת רחל. הספר מגולל את סיפור חייו של בעלה ואת ההשלכות שהיו להם על יצירתו וגם נוגע ביצירה עצמה. "אני עצמי למדתי ולימדתי ציור וכל חיינו בעצם נסבו סביב האמנות", היא מספרת, "זה היה נושא השיחה העיקרי בבית, אנשים שבאו אלינו היו מהתחום וזה נתן לי את הבסיס המקצועי, בנוסף לזה האישי, לכתוב את הספר".

העובדה שרחל היא זו שמנהלת, בגילה הלא צעיר, את האוסף של בעלה, אוצרת תערוכות, כותבת טקסטים ומנהלת קשרים עם מוזיאונים, גלריות ואספנים, היא לדעתה מובנת מאליה. "ראיתי את לידתו של כל ציור", היא אומרת, "אדם שבא מבחוץ, אפילו הילדים שלנו שגדלו עם זה, פחות יודעים ומכירים את שורשי הדברים, כפי שהם קרו במהלך 50 השנים ששמואל ואני היינו יחד".

"זו הייתה אהבה ממבט ראשון"

רחל בונה (במרכז) עם ילדיה ונכדיה, בפתיחת התערוכה. הצילום באדיבות המשפחה

שמואל בונה, יליד פולין שעלה ארצה כילד וגדל בחיפה, היה סוג של אאוטסיידר באמנות הישראלית. מעולם לא השתייך לשום זרם או אסכולה, אך ייצג את ישראל בעבר בביאנלה בוונציה ובפריז והציג בארץ ובעולם. בעבודותיו הוא שילב את הפיגורטיבי עם המופשט, חיבר בין מוטיבים מזרחיים ומערביים ויצר עולם אוטופי של ארץ ישראל כפרית, תנ"כית ושלווה, כפי