אולי תרדו שם

קוראים לו ניצ, קיצור של ניצן. הוא בן שלושים וקצת, והרגע חזר משנה ומשהו של שוטטות באמריקה על סף אוסטרליה, לאחר שהגיע למסקנה שאת מה שהוא מחפש לא ימצא שם (ולא שיש לו מושג מה הוא מחפש, אבל זה כבר עניין אחר). חמוש במזוודה ובחיוך, חוזר ניצ - גיבור הסרט "לרדת מהעץ" - לדירה שחלק עם חברתו קסם ועם כלבם המשותף זורבה לפני שברח לחפש את עצמו מעבר לים. אלא שקסם, ילדה טובה מבית טוב, דווקא התבגרה בינתיים, ואין לה שום כוונה להכניס את ניצ בחזרה לחייה. אבל ניצ החפיפניק חסר האחריות והבגרות הוא גם עקשן לא קטן, והוו שהוא נתלה עליו הוא זורבה הכלב, שמתברר כי הוא סובל ממחלה שבגללה אינו מסוגל לרדת במדרגות.

וכך מסכימה קסם שניצ יוצא את זורבה לטיולים - אבל רק בהיעדרה מהדירה. ניצ מתנחל ליד העץ במגרש שמול בניין הדירות של קסם, עץ שבו השתכן להב, פעיל ירוק, ראש ארגון "קום יקום הפארק", המוחה בשביתת השבת שלו על כוונת כרישי נדל"ן להפוך את המגרש לחניון ומבקש לאלץ את העירייה להקים בו פארק. הוא מחתים עוברים ושבים, מפגין עם קומץ תושבים ופעילים ובעיקר נוכח במקום. לצדו פעילה תדי, שמצלמת הווידיאו שבאמצעותה היא מעלה כמעט כל עפעוף לבלוג היא היד השלישית שלה. היא ילדותית לא פחות מניצ, אבל מאוד ממוקדת מטרה: המאבק שקום יקום הפארק.

ניצ, שבסך הכול חיפש מקום להניח בו את הראש ואת המזוודה, מוצא את עצמו במרכז המאבק האקולוגי שמתקרב לנקודת ההכרעה. בתחילה הוא מתייחס למאבק כאל משחק שהוא לא באמת חלק ממנו. אלא שמה שמתחיל במשמרת שמירה על העץ, נהפך למצב שבו הוא נהפך לפעיל הכי פעיל וקיצוני, זה שנוקט בצעדים הפרועים שהפעילים האמיתיים לא חולמים בכלל לנקוט.

במקביל הוא מסלים את מאבקו על לבה של קסם. בהתחלה הוא מסתפק בטיפול בזורבה, אבל אחרי שמצב הכלב מחמיר עד כדי כך שקסם גואלת אותו מייסוריו ובכך מייתרת כל קשר נוסף עם ניצ, הוא עובר לטקטיקות לוחמה פסיכולוגית (יושב מול חלונה), התשה (קורא לה בקולי קולות מהמגרש הריק) ואפילו איומים (סצנת השתוללות בבית הוריה, כולל שבירת חפצים). בתוך כך לומדים הצופים את נפתולי הקשר ונסיבות הפרידה של ניצ וקסם, לומדים לא מעט על הנפשות הפועלות סביבם (זוג השכנים שרבים בלי הרף ופועלים ביחד למען הפארק, הקיוסקאי שחזר בתשובה, הטייקון המרושע שזומם על החניון וגיסו חסר הכול שממונה לשומר החניון שטרם קם, וכן הלאה), ועל שורה של אבסורדים, אי הבנות ושטויות בעולמם.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

בנטביץ', שכתב את התסריט וביים, יצר מין תשובה ישראלית לסרטי ההתבגרות-נעורים-מאוחרים האמריקניים (ד"ש לג'אד אפטו), ואף מגלם את להב, מנהיג הפעילים הסהרורי. הסרט נע על הגבול בין אבסורדי ומוגזם לריאלי, בין הקריקטורה למצחיק מהחיים, בין הסהרורי לאפשרי. לפעמים זה חינני וחביב ולעתים מייגע, מנדנד וארוך מדי.

גל תורן כניצ מצליח להיות שרמנטי, מעצבן, אידיוטי ונחמד ביחד, לעלות על העצבים, להרגיז ויחד עם זה להתחבב בקלות. שרה אדלר כקסם היא בעיקר שרה אדלר, עם אותו חיתוך דיבור ואותן מניירות, רק שהפעם היא בתפקיד הצלע היותר מעוגנת ופחות רחפנית. האחרים משעשעים, מי יותר מי פחות, אבל כולם מעוצבים מראש - כך נדמה - כקריקטורות של טיפוסיהם. היציאה בליהוק היא דורון צברי בתפקיד כריש החניונים הדורסני, ועל כך נאמר - הביא אותה בהפוכה. הסרט אמנם נמתח פה ושם מעבר למידותיו ולעתים גם מתברבר קצת יותר מדי סביב עצמו, אבל למרות הפגמים זה בסך הכול סרט חביב.

שורה תחתונה: קצת מנג'ס ומתברבר, אבל עם לא מעט חן.

"לרדת מהעץ", קומדיה ישראלית. תסריט ובימוי: גור בנטביץ'; צילום: שרון מאיר; עריכה: מאיה קניג; מוזיקה: עדי גלברט; הפקה: דוד מנדיל, משה אדרי. משתתפים: גל תורן, שרה אדלר, מאיה קניג, יובל שפרמן, גור בנטביץ', טליה פישמן, נתן ברנד, דורון צברי ואחרים. אורך הסרט: 90 דקות

עוד על קולנוע:

ככה נראים גיבורים מהחיים

מותחן מסחרר מהחיים

פוליטיקה תמיד הייתה עסק מלוכלך