אוסטיאופורוזיס: בדיקות וטיפולים

שכיחותה של האוסטיאופורוזיס עולה עם הגיל והיא שכיחה יותר בנשים, אך אינה ייחודית למין הנשי. סיכויי התחלואה הם אישה אחת מכל שלוש וגבר אחד מכל שנים עשר. מעריכים כי מספר החולים בארצות הברית הוא כעשרים וחמישה מיליון הסובלים מכ-1.3 מיליון שברים בשנה. מחקר שערך המרכז הלאומי לבקרת מחלות בשנת 2003 העריך כי בישראל שיעור התחלואה במחלה בקרב נשים בגיל 45-54 עומד על כתשעה אחוזים, ומעל גיל 65 שיעור התחלואה עומד על כ-30 אחוז. איבוד העצם הוא תהליך "שקט" המתקדם בהדרגה ללא סימנים חיצוניים כלשהם לפני השבר הראשון. השברים האופייניים לאוסטיאופורוזיס יקרו בעיקר באמה (סמוך לשורש כך היד), בצוואר הירך ובעמוד השדרה. ניתן כיום לאבחן את המחלה בשלבים מוקדמים: בדיקות לאיתור אוסטיאופורוזיס הן זמינות, לא פולשניות ופשוטות יחסית. כמו כן קיימים טיפולים יעילים המסוגלים להפחית במידה משמעותית מאוד את הסיכון לשברים.
גורמי סיכון לאוסטיאופורוזיס
בדומה למחלות רבות אוסטיאופורוזיס נגרמת על ידי גורמים גנטיים וגורמים סביבתיים. ידועים מספר גורמי סיכון לאוסטיאופורוזיס, העיקרים הם: גיל מבוגר, משקל גוף נמוך, סיפור משפחתי של אוסטיאופורוזיס ושברים, צריכת סידן נמוכה, חסר ויטמין D, עישון ושתיית אלכוהול. מחלות שונות וטיפולים תרופתיים מסוימים יכולים אף הם לגרום לאוסטיאופורוזיס: מחלות מטבוליות כגון הפרעות בפעילות בלוטת התירואיד או הפרהתירואיד, מחלות דלקתיות כגון דלקת פרקים ומחלות מעי דלקתיות, וטיפולים תרופתיים ביניהם סטרואידים.
בדיקת צפיפות העצם
בדיקת צפיפות העצם מודדת את כמות המינרלים בעצמות בשיטת DXA (DualEnergy X-ray Absorptiometry), שהיא סוג מיוחד של בדיקת רנטגן. בשיטה זו חודרת קרינת הרנטגן העשירה באנרגיה לעצמות, ועוצמתה יורדת כשהיא עוברת דרכן. ככל שהעצמות צפופות יותר, כלומר ככל שמסת העצם גדולה יותר, הקרינה נחלשת במידה רבה יותר במעבר דרך העצמות. את השינויים בעוצמת הקרינה אפשר למדוד ולנתח באמצעות מחשבים, והם מספקים מידע ישיר על צפיפות העצם. צפיפות העצם נמדדת בדרך כלל בעמוד השדרה, בצוואר הירך ובאמה. אלה העצמות הנמצאות בסיכון המרבי לשברים במחלת האוסטיאופורוזיס. כמדד לצפיפות העצם נקבע ערך סטטיסטי בשם "ערך T" המבטא את צפיפות העצם הנבדקת בהשוואה למצב אצל אנשים צעירים. צפיפות העצם נחשבת נורמלית כל עוד "ערך T" גבוה מ: 1-. אם "ערך T" של הנבדקת נמוך מ: 1- אך גבוה מ-2.5- הנבדקת תיחשב סובלת מאוסטיאופניה, שהוא מצב ביניים. אם "ערך T" של הנבדקת נמוך מ- 2.5- הרי מדובר באוסטיאופורוזיס.
על פי סל הבריאות הבדיקה מומלצת:
1. לנשים מעל גיל 60, אחת לחמש שנים. 2. לנשים בגיל המעבר שגילן מעל 50 אחת לשנתיים, ובהתקיים אחד מהתנאים הבאים: ? שבר אוסטיאופורוטי קיים. ? שבר אוסטיאופורוטי מוכח בקרוב משפחה מדרגה ראשונה. ? משקל נמוך, BMI נמוך מ-19. ? נשים המקבלות טיפול מקבוצת הביספוספונטים או מקבוצת ה-SERM - אחת לשנתיים. 3. נשים או גברים הלוקים באחת המחלות הכרוכות בסיכון יתר לאוסטיאופורוזיס או המטופלים בתכשיר גלוקוקורטיקואידי במשך שלושה חודשים ומעלה זכאים לבדיקה ללא מגבלות גיל ובתדירות המתאימה לכל אחת מהמחלות. לאוסטיאופורוזיס אין סימנים חיצוניים בולטים, למעט שברים כאשר העצם כבר נחלשה באופן משמעותי, ולכן יש חשיבות לאבחון מוקדם!
שבר צוואר הירך
שברי ירך הם סיבוך חמור של אוסטיאופורוזיס: כמעט תמיד נדרשת התערבות ניתוחית, ולאחר מכן תהליך שיקום ממושך או אף אשפוז סיעודי. אצל כשליש מהסובלים משבר זה תהיה ירידה משמעותית בתפקוד היומי. שברי צוואר הירך מגבירים תחלואה ותמותה. ידוע כי בישראל ישנם בכל שנה כ-6000 שברי צוואר ירך חדשים, כאשר 75 אחוז מהם לא קיבלו טיפול תרופתי קודם. חולים אלה משתחררים מהמחלקה האורתופדית אל מחלקות השיקום ולאחר מכן אל הקהילה ולא תמיד מקבלים טיפול עבור האוסטיאופורוזיס שלהם. ישנה חשיבות רבה לטיפול בחולים לאחר שבר בצוואר ירך מאחר שחולים אלה חשופים לסכנה של שברים נוספים, כולל שבר חוזר בצוואר הירך!
טיפול באוסטיאופורוזיס
הטיפול באוסטיאופורוזיס כולל איזון מטבולי, שיפור הרגלי תזונה ופעילות גופנית, הימענות מגורמים מזיקים, מניעת שברים, וכמובן טיפול תרופתי לשיפור חוזק העצם ומניעת שברים. במקביל לתזונה עשירה בסידן, רוב המטופלים נזקקים לתוספי סידן וויטמין D במינונים שונים. כמן כן מומלץ לבצע פעילות גופנית מתונה וסדירה ולהימנע מעישון ומשתיית אלכוהול. מטופלים מבוגרים אשר סובלים מבעיות שיווי משקל ומהפרעות הליכה, המגבירים את הסיכון לשברים, מופנים להערכה נוירולוגית ולפיזיותרפיה של הליכה. הטיפול התרופתי הנוסף תלוי בגיל, בדרגת האוסטיאופורוזיס, ובסיכון המוערך לשברים.
קיימים מספר טיפולים אפשריים:
1. משפחת הביספופסנטים: תרופות המעכבות את פירוק העצם, משפרות את חוזק העצם ומונעות שברים אוסטאופורטיים ביעילות רבה. למשפחה זו שייכות התרופות המוכרות פוסלן, מקסיבון, אלנדרונט, אקטונל, ואקלסטה. למעט אקלסטה שניתנת דרך הווריד פעם בשנה, אלה תרופות הניתנות דרך הפה פעם בשבוע או פעם בחודש. 2. אויטסה: תרופה מיוחדת אשר מדמה את פעילותו של הורמון האסטרוגן בעצמות ולכן מגנה עליהן מפני אובדן מסת העצם המתרחש בדרך כלל לאחר הפסקת הווסת. ברקמת השד, לעומת זאת, אויסטה מונעת את פעילות האסטרוגן ולכן מקנה הגנה מפני סרטן שד. 3. פורטאו: תרופה מיוחדת במינה. מדובר בטיפול אשר "בונה עצם". הוא מבוסס על הורמון הפרהתירואיד וניתן בצורה של זריקות תת עוריות עדינות באופן יומיומי לתקופה של כשנתיים. מדובר בטיפול מעט יותר מורכב, ובדרך שמור לאוסטיאופורוזיס קשה ויעיל במיוחד לשברי חוליות. 4. לאחרונה הגיע מאירופה תכשיר בשם פרוטלוס. מדובר בתרופה הניתנת דרך הפה, באופן יומיומי. התרופה בשימוש רחב באירופה כבר מספר רב של שנים ומוכיחה את עצמה כיעילה בשיפור חוזק העצם ובמניעת שברים. כל התרופות הללו יעילות לאוסטיאופורוזיס, אך קיימים הבדלים גדולים בין התרופות השונות הן מבחינת תופעות הלוואי והן מבחינת משך הטיפול המומלץ, וטיפול רפואי טוב חייב להיות מותאם באופן אישי למטופל.
מה הם הטיפולים הניתנים במרפאת העצם
? הערכה מטבולית מקיפה. ? בדיקת מצב תזונתי כולל סטטוס ויטמין D. ? בדיקה גופנית והערכה תפקודית. ? ליווי דיאטנית והתאמת טיפול אישי בתוספי תזונה. ? התאמת טיפול תרופתי: תרופות פומיות, זריקות תת עוריות ומתן עירוי תוך ורידי במסגרת יחידת אשפוז יום תחת השגחה של צוות רפואי וסיעודי מנוסה. ? התאמת פעילות גופנית. ? שיתוף פעולה עם היחידה לטיפול בכאב. המידע באדיבות ד"ר רואש וונסה - אנדוקרינולוגית, אחראית השרות לתפקוד כלי דם, איכילוב
עוד על אוסטיאופורוזיס:

התעמלות בונה עצם: אמיתות ומיתוסים

סידן: צריכה גבוהה לא מפחיתה סיכון לשברים

דיאטת חלבונים פוגעת בצפיפות העצם

אוסטיאופורוזיס: קיפופלסטיה באמצעות בלון

תרגילים להאטת תהליך הירידה בצפיפות העצם

עשר שאלות שכיחות על אוסטיאופורוזיס

להתייעצות עם מומחי מוטק'ה:

פורום אוסטיאופורוזיס