אות כפרה ושלום: התנדבות כחלק מפיוס

אירוע סיום פרויקט ההתנדבות בבית ההורים ע"ש אניטה מילר-כהן

קול גברי נרגש מזמר בגרמנית בליווי נגינת פסנתר נשמע לאחרונה מפעם לפעם מאחד החדרים ב"בית ההורים ע"ש אניטה מילר-כהן" ברמת חן. הקול הוא קולו של דייר המקום פריץ אייזנברג, בן 103, ניצול שואה. הנגינה היא של שטפן הולצוובר, בחור אוסטרי בן 19, שהגיע לישראל כדי לכפר על מה שעברו אייזנברג ומיליוני אחרים.

קשר מיוחד ומפתיע נרקם בין השניים, ש-84 שנים מפרידות ביניהם. מאז הגיע הולצוובר הצעיר לישראל במסגרת ארגון כפרה אוסטרי, המקביל לארגון הגרמני "אות כפרה ושלום", מבלים השניים שעות רבות ביחד. הם מפטפטים בגרמנית, מטיילים בחצר ואייזנברג מספר לידידו הצעיר על עברו הנפתל. מדי פעם הם מתיישבים ביחד ליד הפסנתר ושרים שירים גרמניים ישנים.

אייזנברג, יליד העיר בלייץ שבשלזיה עילית, אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, איבד את אשתו ואת בתו בשואה. מאז לא נישא שוב. בשנות ה-50 עלה ארצה, פתח חנות למוצרי חשמל בתל אביב וחי לבדו בצנעה במשך שנים בדירה קטנה בעיר. 

לבית ההורים, השייך לרשת מעונות ההורים ח.מ.ה. של ארגון יוצאי מרכז אירופה, הגיע כשהיה בן 99. את ימיו הוא מעביר מאז בפעילות בחוגי השירה והספרות וזוכר בעל פה רפרטואר שלם של שירים בגרמנית. בסיום כל שיעור שירה בבית ההורים, הוא פוצח בשירת סולו לשמחת המשתתפים האחרים.


רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק


שטפן הולצוובר גדל באזור כפרי בסביבות מאוטהאוזן. מסבו, שהסתובב כילד ליד מחנה הריכוז מאוטהאוזן והרגיש שמשהו אפל מתרחש מאחורי הגדרות, שמע הולצוובר לא מעט על תקופת השואה. כשבגר מעט החליט להתגייס למען השלום העולמי וכפרת פשעי הנאצים, והגיע לישראל.

הולצוובר אינו היחיד. מאז תחילת שנות ה-60 מגיעים ארצה צעירים גרמנים ואוסטרים כדי לעבוד בהתנדבות למען ניצולי השואה והנצחת השואה. ארגון "אות הכפרה והשלום" הגרמני הוקם בשנת 1958 בידי אזרחים גרמנים, שביקשו להתמודד עם התקופה הנאצית בעברה של ארצם. ההכרה באשמת גרמניה להתרחשות מלחמת העולם השנייה הייתה הסיבה הראשונית להקמת הארגון, ומקימיו קראו לצעירים גרמנים לקדם את השלום העולמי בדרך התנדבותית, כסימן של פיוס. בשנים הבאות נוספו לארגון מטרות נוספות, כמו הנחלת ההיסטוריה הגרמנית ופעילות נגד גזענות ושנאה. 

במסגרת הארגון מתנדבים צעירים למשך שנה, כשירות לאומי, במוסדות ובארגונים למען הקהילה ובפרויקטים חינוכיים באירופה, בארצות הברית וכמובן בישראל. פעילותם מתקבלת כאן בברכה, ובישראל אף פועלת עמותה של ידידי "אות כפרה ושלום", המורכבת ממתנדבים ישראלים שתפקידם לעזור לצעירים הגרמנים למלא את שליחותם ולתמוך בהם בעתות משבר. 

הולצוובר, כמו מתנדבים אחרים בארגון, לא פועל דווקא מתוך תחושת אשמה אישית או קשר משפחתי לאירועי השואה, אלא מתוך הכרת עצמו כחלק מההיסטוריה של ארצו. "אני חש אחריות לתוצאות של אותה היסטוריה", הוא אומר, "ואני מאמין שזאת חובה אזרחית". 

חלק מעבודת ההתנדבות נעשה בבתי אבות בישראל. ינינה מרטנס, עובדת סוציאלית ב"בית ההורים ע"ש אניטה מילר-כהן", מספרת שמדי שנה מגיעים למקום כשלושה צעירים גרמנים ואוסטרים למשך שנה. "הם עובדים במחלקה הסיעודית, בהאכלות, בטיולים עם הקשישים. הם מדברים איתם בשפת האם שלהם, שהיא לרוב גרמנית, משחקים, גולשים ביחד באינטרנט, מעבירים חוגי מוזיקה ובינגו".

לדבריה כל הדיירים, גם אלה שעברו את השואה, מקבלים את הצעירים הגרמנים בשמחה ואיש עדיין לא סירב להיפגש איתם. "בשבילם זו עוד תשומת לב, פעילות, תקשורת עם אנשים צעירים והזדמנות לחלוק את הסיפור שלהם". 

לפני שהם מתחילים לעבוד בבית האבות עוברים הצעירים הכשרה של כמה שבועות בסיעוד ובטיפול בבני הגיל השלישי, וכמובן - רוכשים ידע בנושא השואה. "הם כולם צעירים בני 19-21, אחרי תיכון. אני לא יודעת אם היה למישהו מהם בעבר המשפחתי קשר לנאציזם. הם בכל מקרה לא מדברים על זה. הם שמחים לעזור אצלנו ממקום של נתינה. עבורם זו גם הזדמנות לשלב שירות לאומי בביקור במקומות שונים בעולם והכרת אנשים מעניינים, מעבר לנושא הכפרה". 


לקהילת עבודה ותעסוקה בגיל השלישי לחצו