אחרי הפנסיה: התחביב האלכוהולי הפך למקצוע

במלאכות של פעם יש משהו נעים, מרגיע ומתובל בנוסטלגיה. כך חשב דב ברב בן ה-67 כשחיפש לעצמו עיסוק לפנסיה, לאחר שנים של תפקידי ניהול בתעשייה. והוא לא טעה. מלאכת הייצור של שיכר פירות בשיטה המסורתית מביאה לו היום המון אושר וסיפוק, בנוסף לחזרה במנהרת הזמן למטבח של הוריו בפולין, שם ייצר אביו שיכרים מפירות הגן הביתי להנאת בני המשפחה.

סגירת מעגל נוספת זומנה לברב, כשהזדמן לו לרכוש את יקב "שיכר הכפר" בקיבוץ געתון, ביתו בעבר, אותו עזב לפני 17 שנה. כיום הוא מנהל ומתפעל את היקב לצד היינן הוותיק, גדעון אדר בן ה-80, מי שיזם והקים את ענף שיכר הפירות בקיבוץ.

שיכר, על פי המילון, הוא משקה העשוי פירות או תבואה (כלומר, גם הבירה נכללת בהגדרה). "בשונה מיין", אומר ברב, "שעושים אותו על פי ההלכה אך ורק מענבים ומברכים 'בורא פרי הגפן', השיכר יכול להיות מיוצר ממגוון של פירות והוא מועשר באלכוהול וגם בסוכר בעת הצורך.

"השיכרים שלנו מיועדים לקינוח, בעיקר לאוהבי המתוק, בנישה של הליקרים. שותים אותם בכוסית קטנה ואם לא מגזימים, זה מצוין ומשאיר טעם טוב בפה. אפשר אגב להשתמש בהם גם כסירופ על גלידה או אפילו כרוטב לעוף בתנור".

מחפשים עבודה בגיל הפנסיה? הצטרפו לקהילת הצעות העבודה של מוטק'ה

חוזרים מגמלאות: יוצאים לעבוד אחרי הפרישה

פנסיה זה לא אומר לנוח

"תמיד ידעתי שבפנסיה אחזור לעיסוק נוסטלגי". בקבוקי השיכר. צילום: דויד סווייפר

לקיבוץ געתון שבגליל המערבי הגיע ברב ב-1967, עם גיוסו לגרעין נח"ל מוצנח. כשהשתחרר מהשירות התקבל כחבר הקיבוץ, נישא לחמדה והביא לעולם שישה ילדים. הוא עבד במטעים ובלול, אך התקדם לתפקידי ניהול בתעשייה הקיבוצית ומחוץ לה והיה מהראשונים שהקימו שותפות בין חברה קיבוצית לחברה חיצונית. באמצע שנות ה-90 הקים חברות לשיווק השקיה בצ'כיה ובסלובקיה. כששב ארצה כעבור שלוש שנים, החליטו רעייתו והוא לעזוב את הקיבוץ.

"עזבנו בגיל מאוחר יחסית, אני הייתי כמעט בן 50", הוא מספר. "היו לכך כל מיני סיבות. העיקרית היתה שהאמנתי שהקיבוץ צריך לעבור הפרטה, בניגוד לדעות אחרות. אז אתה קם בוקר אחד ורואה שזה כבר לא מתאים לך וממשיך הלאה. עברנו למושב חוסן שנמצא לא רחוק מהקיבוץ, אבל המשכנו לשמור על קשר. יש לנו בת שחיה כאן ונכדים והרבה חברים".

למרות העזיבה, המשיך ברב לנהל חברות של התנועה הקיבוצית. בשנה שעברה, כשיצא לגמלאות ועלתה השאלה מה הלאה, הובילו אותו נתיבי החיים בחזרה לקיבוץ שעזב. "חיפשתי תעסוקה, בעיקר לנשמה. תמיד ידעתי שבפנסיה אחזור לעיסוק עם גוון נוסטלגי ובדקתי גם את הנושא של מחלבת עזים. מבחינת התזמון, רכישת היקב של הקיבוץ הסתדרה טוב כי לפני כמה שנים החל תהליך ההפרטה".

 הצטרפו לקהילת ההתנדבות של מוטק'ה

"היתה בעיה עם הפסיפלורה"

"אנחנו עושים את רוב העבודה בידיים". אדר וברב. צילום: יחסי ציבור

יקב השיכר של געתון הוקם בשנת 2001, כמענה לעודפי יבול הפרי במטעי הקיבוץ. "היתה בעיה עם הפסיפלורה", מספר המייסד גדעון אדר, אגרונום במקצועו וחבר הקיבוץ. "זה פרי שאי אפשר לאסם והעודפים מתקלקלים. חיפשתי פתרון לעודפי הפרי והחלטתי לנסות לייצר מהם שיכר.

"לא היה לי ידע בנושא, אבל פניתי ליינן מנוסה ויחד איתו עבדנו על זה וייצרנו את שני השיכרים הראשונים שלנו, שניהם מפסיפלורה. היום אני עושה את רוב העבודה בעצמי. יש לנו שיכרים ב-11 טעמים, גם מפירות אחרים שאנחנו מגדלים כמו רימון, ליצ'י, דובדבן, שקד, תמר וקיווי".    

העבודה ביקב מתבצעת בשיטה מסורתית. "זה ממש כמו ייצור ביתי", אומר ברב. "הציוד מאוד פשוט ושנינו, בעיקר גדעון, עושים את העבודה בידיים, משלב המיצוי וסחיטת הפרי, דרך הפרדת הזרעים במסננת ידנית, הוספת שמרים לתסיסה, אחסון המיץ לתסיסה במיכלים, יישון והעברה לבקבוקים".

השניים ממליצים מאוד על עבודה ותעסוקה בגיל המבוגר. "למה לפרוש?" שואל אדר. "כשיימאס לי, אפרוש. אני מאוד נהנה מהעבודה, היא נותנת לי עניין ותעסוקה. מאז שדב נכנס לעסק, העברתי אליו הידע והוא יעביר אותו הלאה. אני רוצה לפתח מוצרים חדשים, אבל לא להתעסק בניהול ובדאגות לעתיד. עכשיו זה התפקיד של דב".

"העבודה רק נותנת בריאות", מוסיף ברב. "כששואלים אותי למה אני צריך את כאב הראש הזה, אני אומר שיש בגילנו שתי אלטרנטיבות. או להשקיע ברופאים, או בתעסוקה. אני בחרתי להשקיע בתעסוקה שמהנה אותי". 

ואולי תנצלו את הפנסיה לטיול בשביל ישראל?

האישה שהפכה מעובדת סוציאלית לשחקנית וסופרת

רגע לפני שאתם מחפשים עבודה חדשה - מה קורה עם דוחות הפנסיה שלכם

לנוח בנחת: מדור הפנאי של מוטק'ה

תעסוקה אחרי גיל 60? זה אפשרי. בואו לקרוא על זה

כך תצרו את הבר הביתי המושלם