אחרי יוון: מה האסון הכלכלי הבא

מה אנחנו יכולים ללמוד מהמשבר ביוון וממה צריך להיזהר. צילום: Shutterstock

"המדד הזה גבוה מאוד היום", מתריע שילר. "הפעמים הקודמות שבהן היה גבוה כל כך היו ב-1929, רגע לפני המשבר הכלכלי הגדול בארצות הברית, וב-2007. לפני התרסקויות של שוק. זה לא מצביע בוודאות על התרסקות כלכלית צפויה".

נתון נוסף שמטריד את שילר הוא הריבית הנמוכה, אפסית כמעט, ברחבי העולם. "זה מצב מאוד יוצא דופן", אומר שילר, ואומר שאלה אחד הדברים שמזניקים את שוק המניות למעלה: אם אנשים לא יכולים להרוויח מריבית על החסכונות שלהם, וגם האג"חים הממשלתיים לא מספקים תשואה הולמת, הם נוטים לבחור בשוק המניות. כשהביקוש בשוק המניות עולה, יחד איתו עולים, כמובן, גם המחירים. עליית מחירי המניות, בלי קשר לתפוקה של החברות, מובילה לבועה. הסוף, נקווה, אינו ידוע.

אם הריבית האפסית, כדאי לקחת הלוואה?

רוברט פלאד: פחות מדי עובדים, יותר מדי פנסיונרים

הנטל פר עובד יילך ויגבר. צילום: shutterstock

רוברט פלאד, מאוניברסיטת נוטר-דאם, מודאג מ"יחס התלות": היחס בין פנסיונרים לעובדים. היחס הזה גדל עם השנים. על כל אדם עובד יש יותר ויותר אנשים שפרשו. "יהיו לנו הרבה יותר אנשים זקנים", אומר פלאד. הפורשים תלויים בעובדים, שמשלמים עדיין ביטוח לאומי, מס בריאות ופנסיות. ככל שיחס התלות גדל, המשמעות היא שכל אדם עובד נדרש להפריש סכומים גבוהים יותר, מכיוון שהוא "תומך" ביותר קשישים שכבר פרשו מעבודה.

יחס התלות מוביל גם להאטה בכלכלה ובפיתוח המדיני. "זה מדיר שינה מעיני", אומר פלאד, "עכשיו, כשאני פנסיונר, הרבה יותר".

לדבריו, לא מדובר באסון כלכלי שינחת עלינו יום אחד מהשמיים, אלא בעשורים ארוכים שבהם תידרדר איכות החיים של הפורשים מעבודה. לדבריו, יש מספר דרכים להתגבר על הבעיה: הראשונה, שכל עובד ייצר יותר. בפועל, זה מה שקורה. התפוקה פר עובד גוברת, ואיתה יחס התלות. אבל כושר התפוקה לא עומד בקצב, ולעובדים אין סיכוי לעמוד בהוצאות. דרך שנייה היא הגירה. לאפשר הגירה ממדינות עולם שלישי. דרך שלישית, להעלות מיסים. ודרך רביעית, אומר פלאד, "להחזיר אותי לעבודה". הבעיה, לדבריו, שמערכת המיסוי והביטוח הלאומי מונעת את האפשרות של מי שכבר פרש לחזור לעבודה.

רינה מצליח מסייעת לפורשים למצוא עבודה

מהן ההשלכות של העלאת גיל הפרישה לנשים?

כרמן ריינהרט: העולם המערבי מוגן (לבינתיים)

האם הכלכלות החלשות באמת מבודדות? צילום: shutterstock

כרמן ריינהרט, מאוניברסיטת הרווארד, ממחברי הספר "הפעם תהיה שונה, שמונה מאות של טעויות כלכליות", מאמינה שהכלכלה המערבית די מוגנת. כדי שבעיה נקודתית תהפוך לאסון עולמי, כל הלוואה צריכה להשפיע הלאה, ולא להיות מגובה בערבונות.

אנשים לוקחים הלוואות, לא יכולים להחזיר אותן, הבנקים מתמוטטים ובעקבותם הכלכלה כולה. לדבריה, זה מה שקורה עכשיו בחלק ממדינות העולם השלישי, והבעיה הגדולה היא שרבות מההלוואות היו בדולרים, מה שמחליש את ערך הדולר ומאיים על הכלכלה. למדינות המתפתחות יש חוב של למעלה מטריליון דולר.

מה יקרה אם הכלכלות האלו יתמוטטו? "האמת, זה לא יהיה כזה אסון לעולם המערבי", אומרת ריינהרט. הטרגדיה, לדבריה, תחריף במדינות העולם השלישי, כמו ברזיל ובמדינות מתמוטטות, כמו יוון. גם יוון לא מטרידה אותה, ואולי בצדק. אפשר להיזכר במדינות נוספות בהיסטוריה שהסתבכו כמו יוון: גרמניה, למשל, אחרי מלחמת העולם השנייה. ב-1945 היה החוב של גרמניה היה בגובה של 200 אחוז מהתוצר הלאומי הגולמי של המדינה. עשור בלבד אחר כך, הצטמק החוב הציבורי של המדינה ל-20 אחוז. "לא היינו עומדים בהישג הזה אם היינו פועלים לפי המשמעת הכלכלית שאנחנו תובעים היום מאזרחי יוון", אומר הכלכלן הצרפתי תומס פיקטי (מחבר "הון במאה ב-21") בריאיון לעיתון הגרמני "דה צייט". "מספיק רק להיזכר בהסכם החוב של לונדון מ-1953, שמחק 60 אחוז מהחובות הזרים של גרמניה, ובנה מחדש את מבנה החובות הפנימי של המדינה".

ריינהרט מרגיעה: "השפל הגדול אירע פעם אחת, ומאז שנות ה-30 היה רק משבר אחד גדול. זה לא קורה על בסיס קבוע. היו גורמים רבים שהובילו למשבר של 2007: היה פסטיבל שנמשך שנים בשוק הנדל"ן, והוא נתמך על ידי המשכנתאות. החוב של משקי הבית הגיע לשיא של כל הזמן. אנחנו לא שם עכשיו", היא אומרת.

הלוואות בין עמיתים  - איך זה עובד

כל ההלוואות שמציעים הבנקים

הצטרפו לקהילת הכסף שלי