אחרי 65 שנים: הנאהבים מהפלמ"ח התאחדו

שניהם היו בני 18, הוא קצת יותר, היא קצת פחות. הם הכירו בפלמ"ח והתאהבו. אחרי רומן בן שלוש שנים נפרדו דרכיהם. לפני ימים ספורים, אחרי 65 שנות נתק, איתרה א' בת ה-87 מחיפה את אהובה משכבר, ד', שגר בניו יורק. השבוע הם שוחחו לראשונה וקבעו להישאר בקשר. "אני מרגישה שסגרתי מעגל", היא אומרת. כל השמות בכתבה זו שמורים במערכת מטעמי צנעת הפרט, ומצוינים באמצעות האות הראשונה בלבד.

במשך שנים רבות, למרות שנישאה והקימה משפחה, ניקרה במוחה הסקרנות לגורלו של החבר הראשון. "הוא היה האהבה הראשונה שלי", היא מסבירה. "הרבה זמן רציתי לחפש אותו, אבל לא העזתי. לא ידעתי מה אגלה. חששתי שאולי הוא כבר לא בין החיים. עכשיו אני מאוד שמחה שעשיתי את זה".

לחיבור הקצוות שנפרמו כל כך מזמן, אחראית מיכל ואקנין, מנהלת הקהילה לחיפוש קרובים במוטק'ה, שנדמה ששום משימת בילוש ואיתור אינה גדולה עליה. את החבר האבוד מהפלמ"ח, שחי כבר שנים בארה"ב, איתרה בתוך ימים ספורים, יצרה איתו קשר ראשוני והעבירה לא' את פרטיו. "לא האמנתי כמה מהר מיכל מצאה אותו", מספרת א' בהתרגשות. "נדהמתי גם מהיחס היפה שלה, מההשקעה והנתינה".

מחפשים מישהו? רוצים לעזור למיכל ואקנין לאתר קרובים? הצטרפו לקהילת חיפוש קרובים של מוטק'ה

מכתבי האהבה לא שרדו

צל הזוגיות שאבדה המשיך ללוות אותה. למצולמים אין קשר לכתבה. צילום: shutterstock

א' נולדה ברומניה והגיעה ארצה לבדה בגיל 15, ב"חברת הנוער". אמה נפטרה בתקופת השואה ברומניה ואביה נעלם ועלה ארצה רק מאוחר יותר. היא למדה בקיבוץ משמר השרון ואחר כך עברה לחיפה. "אני לא מבינה איך שרדתי את הימים הנוראים האלה", היא אומרת. "הייתי לבד ובכל זאת הצלחתי ללמוד, לעבוד, להקים בית ולהביא לעולם שני בנים. אחר כך למדתי ספרנות ועבדתי כספרנית בבית ספר תיכון בחיפה ובטכניון".

עוד לפני שמלאו לה 19 החליטה א' להתנדב לפלמ"ח. "גרנו בקיבוץ דגניה ב' ואני הייתי המקשרת בין הקיבוץ לבינינו וטיפלתי בבגדים ובכביסה", היא נזכרת. "בנוסף, התאמנו הרבה בלחימה, גם אנחנו הבנות. למדנו לזרוק רימונים, יצאנו לסיורים בכפרים הערביים ולא פעם ירו עלינו". 

בשלב מסוים עברה הפלוגה שלה לקיבוץ כפר גלעדי, שם התבקשו לסייע בבנייה של אולם ההתעמלות. "ד', שהיה המפקד שלנו, שם עלי עין מההתחלה. כך התחיל הסיפור.

"הוא היה שתקן, אבל אני מאוד אהבתי אותו. כל פגישה שלנו הייתה אושר, למרות שעברנו הרבה חוויות כאובות ביחד. היינו בתל חי בזמן המלחמה, היו קרבות, חברים שלנו נפלו כל יום, אבל היינו אידיאליסטים. אני כל הזמן שואלת את עצמי איך בגיל כל כך צעיר, נשאנו את העול הזה על הכתפיים שלנו".

מערכת היחסים נמשכה גם אחרי המלחמה והשירות הצבאי, למרות המרחק הגיאוגרפי. "הוא גר בתל אביב ואני בחיפה, לא היה פשוט לנסוע וגם התקשורת הייתה קשה. היה בינינו קשר מכתבים, שלצערי, לא נשמרו. אפילו אם היו אז טלפונים, זה היה נראה אחרת. לפעמים הוא היה מגיע מתל אביב לחיפה ולא היינו מצליחים לתאם פגישה ומחפשים אחד את השני".

יום אחד הוא הגיע לחיפה והודיע לה בפתאומיות שהוא עוזב את הארץ. "באותו זמן, שנת 1951, לא היו הרבה אפשרויות ללימודים בארץ", היא מסבירה, "והוא השלים בגרות והחליט להמשיך ללמוד בארה"ב. היה לי מאוד קשה, אבל מי אני, הקטנה, שאעמוד בדרכו. בזה נגמר הסיפור. אני אפילו לא יודעת מה הוא באמת למד בסופו של דבר. הקשר ניתק וכל אחד הלך לדרכו".

זכר האהבה הראשונה לא פג

מה היה קורה אילו? למצולמים אין קשר לכתבה. צילום: shutterstock

חודשים ספורים לאחר הפרידה הכואבת הכירה את מי שעתיד היה להיות בעלה ואבי ילדיה. היא נישאה והקימה משפחה, אבל כמו שקורה לעתים, זכר האהבה הראשונה לא פג. "הייתי עסוקה בענייני, אבל כל הזמן הצל הזה הלך אתי", היא משתפת, "הוא מלווה אותי כל החיים. נפשית, מעולם לא עזבתי אותו, למרות שיש לי חיים משלי. אני לפעמים חושבת, מה היה קורה אילו".

לאחר שנתקלה לאחרונה בכמה מסיפורי האיחוד המרגשים של "פורום חיפוש קרובים" במוטק'ה, החליטה לנסות את מזלה. "ראיתי שאנשים מצליחים למצוא שרידים מהעבר ויום אחד העזתי ופניתי למיכל. בעבר ניסיתי לברר פרטים עליו דרך אחותו, שגם היא שירתה בפלמ"ח, אבל מעבר לזה לא הצלחתי לברר שום דבר. הייתי מאוד סקרנית לדעת מה איתו, אבל גם פחדתי לנחות עליו פתאום משום מקום".

יומיים לאחר שקיבלה את מספר הטלפון שלו, העזה א' והתקשרה לניו יורק. "די חששתי מהשיחה הזאת", היא מספרת. "פחדתי שאתרגש ולא ייצאו לי מילים מהפה, אבל זה עבר בשלום. הרגשתי כאילו רק אתמול דיברנו, זה היה מאוד טבעי, הכול זרם. ברגע שצלצלתי, הוא הרים את הטלפון. אמרתי 'תנחש מי מדברת' והוא אמר מיד, 'א''".

- ואיך את מרגישה אחרי השיחה?

"סוג של סגירת מעגל. זה דבר שהציק לי הרבה שנים ולא פעם חשבתי, למה אני בכלל  צריכה להתעסק בזה? מה שהיה היה. עכשיו אני מרגישה שזה נעשה ואני יכולה להמשיך הלאה".

- תשמרו על קשר?

"קבענו לדבר שוב בשבוע הבא. מי יודע, אולי נמשיך להיות בקשר חברי".

[#middleBanner]

כיצד הפגישה מיכל ואקנין בין שני חברי ילדות

כשיוסי פגש את אהבת נעוריו

הצילום הראשי התקבל משלמה חרון, ארכיון הפלמ"ח, מתוך אתר פיקוויקי. למצולמים אין קשר לכתבה.