איזה היפוכונדר נחמד

זו הפעם השמינית ש"החולה המדומה" של מולייר עולה על הבמה בעברית, והפעם בתיאטרון החאן. קל להבין את משיכתם של יוצרי תיאטרון לקומדיה שעוסקת בחולשות ובפחדים אנושיים אוניברסליים ועל-זמניים: הפחד ממחלות ומרופאים. הבמאי אודי בן משה לקח את המחזה של מולייר ואת התרגום של נסים אלוני, ויחד עם האנסמבל המצוין של תיאטרון החאן יצר פצצת אנרגיה מצחיקה, רעננה, מתוזמרת היטב, מלאת קסם והמצאות - שעה וחצי של הנאה צרופה בכיף גדול.

הסיפור הוא סיפורו של ארגאן, היפוכונדר עשיר המגיע למסקנה שהוא הולך ומתרושש בגלל הטיפולים, הרופאים והתרופות. בהבלחה גאונית, לטעמו, הוא מחליט להשיא את בתו הבכורה אנג'ליק - יש עוד אחת, לואיזון המתבגרת - לרופא בן רופא. אלא שהרופא בן רופא הוא אוויל שכזה, ולא שזה משנה, כי אנג'ליק הצעירה מאוהבת בבחור בשם קליאנט וזוממת להינשא לו. טואנט, המשרתת הוותיקה, לגמרי בצד של אנג'ליק, בנבדל מבלין, אשתו השנייה של ארגאן, שהיא נהנתנית רודפת בצע שרק מחשבת את קצו לאחור (או לפנים, מה שיבוא קודם), החפצה לסלק את אנג'ליק ואת אחותה למנזר.

רגע, יש לארגאן גם אח, ברלאד, שמעוניין מאוד בטואנט וגם בטובת הבנות, ויש גם סוללה של רופאים וים של תרופות וטיפולים. כן, הפלונטר סבוך ומסתבך עוד ועוד, לשמחת הנפשות הפועלות והקהל, עד הסוף הטוב.

בן משה לקח את כל העלילה הזו עד הקצה המוטרף, המגוחך והאבסורדי ביותר, וסייעה לו מאוד סבטלנה ברגר, מעצבת התפאורה שיצרה שלל אביזרים רבי המצאה והפתעה, ומרכזית ביניהם מיטת החולה שהיא שחקנית בפני עצמה בהצגה. מדובר במיטה שמסתובבת ונוסעת, מתקרבת וחומקת, מתרוממת ונשמטת, פותחת מגירות נסתרות ומגלה מדפים סמויים ובכלל - כמעט מנהלת יחסים משלה עם שלל הדמויות, ובעיקר כמובן עם ארגאן.

כך גם התלבושות של דליה פן הלר, שמגחיכות ומקצינות את הדמויות המופרכות-מטורללות ומדגישות את קווי האופי האוויליים שלהם, תורמות את חלקן, כמו למשל שלל תלבושות הפרחה הנובורישית של בלין, או הלבוש התואם של צמד הרופאים, האב והבן המטופשים.

הטקסטים קולחים, לפעמים קצת בחרוזים, הם מנוקדים בשמות של בדיקות ותרופות, בבדיחות על חשבון חולים ורופאים ובכלל אנשים. והכול ביחד מספק שעה וחצי דחוסות של הנאה, צחוק משחרר ומשוחרר ושמחה ככה סתם, בלי סיבות עמוקות ומעמיקות. אין ספק שההפקה הזו היא ההוכחה שתיאטרון מבדר ומצחיק יכול בהחלט גם להיות אינטליגנטי ועשוי היטב.

שורה תחתונה: פצצת אנרגיה רבת קסם וצחוקים, שעה וחצי של הנאה רבה.

"החולה המדומה", תיאטרון החאן. מאת: מולייר; תרגום: על פי נסים אלוני; בימוי: אודי בן משה; תפאורה: סבטלנה ברגר; תלבושות דליה פן הלר; מוזיקה: עדי כהן; תאורה: רוני כהן. משתתפים: ארז שפריר, עירית פשטן, תמר אלקן, כרמית מסילתי קפלן, איתי זבולון, ניר רון, אריאל וולף, גאיה שליטא-כץ, יהויכין פרידלנדר, אבי פניני. משך ההצגה: כשעה וחצי, ללא הפסקה

עוד על תיאטרון:

אנטיגונה אחרת לגמרי

מותק, תעבירי את הציאניד

האמת, השקר ומה שביניהם 

הסיפור שנהפך לרומן