איך מטפלים בניוון רשתית?

הסיבה העיקרית לעיוורון בעולם המערבי, בגילאי 50 ומעלה, היא מחלת ניוון רשתית - ניוון מרכז הראייה הקשור בגיל ובקיצור נמ"ג (ניוון מקולרי גילי), AMD בלעז. המחלה מתבטאת בפגיעה במרכז הראייה ברשתית באזור הקרוי "מקולה", שאחראי על תפקודי ראייה מרכזיים, לרבות יכולות קריאה, זיהוי פרטים וצבעים וחדות ראייה.

ניוון רשתית הוא הגורם המרכזי במדינות המערב לעיוורון, שמתאפיין בכתם גדול במרכז הראייה שמפריע למיומנויות ראייה בסיסיות, לרבות יכולות זיהוי פנים, קריאה, עבודה מול מחשב ונהיגה. יחד עם זאת, בעוד שלפני עשור היו כל החולים בניוון רשתית מתקדם מתעוורים מהמחלה, טיפולים חדשים בשנים האחרונות מצליחים למנוע עיוורון במקרים רבים.

בישראל העלה מחקר המבוסס על נתונים לאומיים של משרד הרווחה כי במשך עשור בין 1999 ל-2008 ירד ב-51% שיעור העיוורים בארץ, מ-33.8 ל-16.6 לכל מאה אלף תושבים, בין השאר על רקע הטיפולים החדשים לניוון רשתית.

חוסמי דליפת דם: טיפול בהזרקה לעין

הסיכון לעיוורון בעקבות המחלה ירד ב-90 אחוז. צילום: shutterstock

בשלב המתקדם של ניוון רשתית, הקרוי "השלב הרטוב", מתפתחים כלי דם בלתי תקינים הגורמים לדליפת דם מתחת לרשתית העין ולהצטברות נוזל הפוגע בראייה ומעלה את הסיכון לעיוורון.

משנת 2005 מוצעים לשלב זה טיפולים בהזרקות ישירות לתוך העין מדי חודש-חודשיים. הזריקות זמינות כיום בשלוש תרופות שונות, בתכיפות של כ-7-8 זריקות בשנה בממוצע, ולתקופה ממושכת של מספר שנים, לעיתים לכל החיים.

ההזרקות התוך עיניות מכילות חומרים הפועלים לסגירת כלי הדם הבלתי תקינים ברשתית. למעשה, התפתחות כלי דם בלתי תקינים מחייבת הימצאות של פקטור גדילה לכלי דם חולים הקרוי VEGF (Vascular Endothelial Growth Factor, ובתרגום: גורם גדילה של תאי אנדותל בכלי דם). התרופות שנמצאו יעילות כנגד ניוון רשתית פועלות כנוגדות של פקטור זה, ומצליחות לחסום את פעילותו במנגנונים שונים, ולמנוע את התפתחות כלי הדם החולים ולגרום לסגירתם. בהמשך, הנוזלים שהצטברו מתחת לרשתית נספגים באיטיות ומתפנים על ידי מנגנונים טבעיים של הגוף, וכך הרשתית מתרפאת ויכולת הראייה מתחדשת.

כאמור, בעוד שלפני עשור היה ניוון רשתית בשלב הרטוב מוביל לעיוורון ודאי, כיום, הודות להזרקות, 95% מהחולים לא מתעוורים, והסיכון לעיוורון בעקבות המחלה ירד ב-90%.

הזרקות תוך עיניות מבוצעות על ידי הרופא ישירות לזגוגית העין, כשהחומר הפעיל בתרופה נודד בהמשך לרשתית העין כדי לחולל הטבה. ההזרקה מבוצעת כשהחולה שעון אחורנית, ונהוג לפני ההזרקה לחטא את העין ביוד שהוכח כמקטין את הסיכון להתפתחות זיהומים. לאחר הדקירה אין הגבלה משמעותית כלשהי בפעילות, והמטופל יכול אף לנהוג ברכב.

תופעות הלוואי השכיחות לטיפול קלות ביותר, ומתבטאות בעיקר בעין אדומה בגלל החיטוי ביוד. תופעות לוואי קשות עלולות להתפתח בסבירות נמוכה ביותר של פחות מאחוז, וכוללות זיהום, ובשכיחות נמוכה עוד יותר פגיעה בעדשת העין. חולים שעברו אירוע לב או שבץ מוחי בסמוך להזרקה דורשים תשומת לב רבה יותר עקב החשש להשפעת האירוע שעברו על מנגנון חסימת פקטור VEGF, אולם חשש זה עוד לא הוכח חד משמעית בספרות הרפואית, וכיום אין קבוצת מטופלים שההזרקות אינן מתאימות עבורה.

שלוש התרופות לטיפול בניוון רשתית אינן כלולות בישראל בסל הבריאות, והנגישות לתרופות משתנה בין קופות החולים. ככלל, אחת התרופות שהיא הוותיקה ביותר מוגדרת כקו טיפולי ראשון, וכלולה בסל הטיפולים של כל הקופות. עם זאת, לאחר כישלון בטיפול בתרופה זו, המוגדר כהעדר תגובה נוגדת עיוורון לאחר שלוש הזרקות עוקבות, קיים שוני באפשרות למימון התרופות הנוספות: קופת חולים מכבי מאפשרת נגישות לשתי התרופות האחרות באופן מבוקר ובכפוף לבדיקה, קופת חולים כללית מאפשרת נגישות לתרופות בכפוף לבדיקה ומנגנון של ועדת חריגים, ואילו בקופות החולים הקטנות תהליך האישור לשתי התרופות הנוספות גם במקרה של כישלון של הטיפול הראשוני פחות מובנה ונתקל לעתים בקשיים

בעתיד: טיפות במקום הזרקות?

הקהילה הרפואית טרם הצליחה לפתח טיפות או משחות עיניים אפקטיביות. צילום: shuttertstock

ההזרקות התוך עיניות מצליחות בסיכוי של עד ל-95% לעצור את הפגיעה בראייה, כשהירידה בראייה בבדיקות ראייה אינה מתקדמת מעבר לירידה של שלוש שורות בבדיקת ראייה – ירידה שנחשבת עדיין לכזו שלא מבטאת הידרדרות. מעבר לכך, ההזרקות אף מצליחות לשפר את הראייה בקרב 40% מהחולים, לכיוון של ריפוי מהמחלה.

לאור הצלחתן, הזרקות תוך עיניות הפכו לטיפול שגרתי בניוון רשתית מתקדם, אולם אנשים רבים מתקשים להגיע בתכיפות גבוהה לקבלת טיפול, ומחלקות העיניים המבצעות הזרקות אלו נמצאות במצב של אי ספיקה, ומתקשות להכיל את כמות המטופלים הגדלה. לכן ישנם מצבים בהם נדרש להרחיב את מרווח הזמן מטיפול לטיפול, מה שעלול להוביל לירידה בתוצאות הטיפול.

עד כה הקהילה הרפואית טרם הצליחה לפתח משחות או טיפות לעיניים שיוכלו להחליף את ההזרקות ויאפשרו נטילה עצמית, אולם קיימים מספר פיתוחים שטרם הגיעו לשלב הניסויים הקליניים בבני אדם. באפריל 2014 דיווחו חוקרים בריטים מהיוניברסיטי קולג' אוף לונדון (UCL) על טיפות עיניים שנוסו בבעלי חיים, העשויות בעתיד להחליף את ההזרקות התוך עיניות.

לעתיד הקרוב יותר מפותחים כיום בשיטות של ננוטכנולוגיה שתלים מיוחדים שניתן יהיה להחדיר לעין, שישחררו את החומרים נוגדי VEGF באופן איטי ומבוקר על פני מספר חודשים וללא צורך בהזרקות תוך עיניות תכופות.

כמו כן, ישנם ניסיונות לפיתוח תכשירים שיאפשרו זמן פעולה ארוך יותר לחומרים הפעילים בהזרקות, לצורך הזרקה אחת ל-4-3 חודשים, אולם אלה עדיין נמצאים בשלבי פיתוח ראשונים.

פרופ' ענת לבנשטיין היא מנהלת מחלקת עיניים במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי

שירות לציבור, מוגש בחסות חברת באייר. המימון נעשה באופן בלתי תלוי אשר לא השפיע על התוכן

עוד במדור הבריאות של מוטק'ה

הצטרפו לקהילת בריאות ואורח חיים בריא של מוטק'ה

המדריך המלא לבחירת מכשיר שמיעה