אין להם סיבה לפרוש

צילום: Shutterstock

בעשורים הקודמים, בתקופת המשק המאורגן והכלכלה הסוציאל דמוקרטית במדינות המערב ובישראל, עבדו רוב המבוגרים בארגונים ובמוסדות ציבוריים והסתדרותיים. הם נהגו לפרוש בדרך כלל בגיל הפרישה ולחיות מפנסיות נדיבות יחסית שהיו מקובלות אז במשק.

בשנות התשעים של המאה הקודמת חל שינוי. המשק הפך להיות פתוח לעולם והתפתח כאן משק של יוזמה חופשית. בין החברות שהתפתחו בלטו גם חברות ביטוח פרטיות ובנקים (קופות גמל וביטוחי מנהלים) שגבו מהציבור כספים ולקחו על עצמם את הביטוח הפנסיוני של העובדים. הם פעלו כך במקביל לממשלה (פנסיות תקציביות) ולקרנות הציבוריות שהובטחו על ידי הממשלה. כל זה קרה בתקופה שבה:

1. הצטרפו אלינו כמיליון עולים מחבר המדינות, רבים מהם חסרי רכוש אך עתירי הון אנושי - אנשי מקצוע, אקדמאים ובעלי מקצועות טכנולוגים ורפואיים.

2. המשק הפך למשק מתמחה, עם פחות מפעלים וחקלאות ויותר עסקים מתמחים ופרופסיונליים שמופעלים על ידי אנשי מקצוע ועובדי ידע.

3. המשק עבר לידי בני דור הבייבי בום (כיום בני 65+), דור גדול, שרבים מבניו עתירי ידע וניסיון ניהולי, או כאלה שהשקיעו רק לאחרונה זמן רב בעדכונם ובקידומם המקצועי.

בני דור זה ילידי שנות החמישים, שהם פרופסיונלים ובעל מוסר עבודה גבוה, היו דומיננטיים, אך עתה, משהגיע המועד לפרוש, הם אינם בשלים לפרישה. הם בריאים, מקצועיים והשקיעו זה לא מכבר בהתמקצעות. אין להם סיבה (למעט הגיל הכרונולוגי) לעזוב את עיסוקיהם. בעיקר הם מרגישים כי עליהם להמשיך לעבוד ולשרת את החברה ואין סיבה - בריאותית, מוסרית או אחרת - שבגינה עליהם לפרוש. בנוסף, לרבים מהם, כמו יוצאי חבר המדינות ואחרים שהצטרפו לסקטור הפרטי רק בראשית שנות התשעים, אין גם אמצעי קיום מספקים לעת פרישה.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

מי הם עובדים אלה? רבים מהם הם בעלי יוזמה שפרשו או פוטרו ממפעלי ההסתדרות ומהשירות הציבורי בעת השינוי במשק (1989 ואחריו) ולא עברו לקבוצות החזקות במשק כמו התעשייה האווירית, בזק, צה"ל, מקורות, חברת חשמל ועוד. אלה שגם גילו להפתעתם כי אינם יכולים לקיים עצמם מהפנסיות שצברו. אלה שבוטחו בביטוחי מנהלים, בקופות גמל וכד' ושאינם מעוניינים לפרוש, אין להם לאן לפרוש ואין להם סיבה לפרוש כיוון שהם עדיין טעונים ומעודכנים, כיוון שעד לפרישתם ניהלו פעילות מגוונת, והם רוצים וגם חייבים מבחינה כלכלית להמשיך לעבוד.

גישתם זו נתקלת בציבור בחוסר הבנה של הצעירים, בני הדורות הקודמים והעובדים בארגונים המסודרים. רבים מהאחרונים טוענים כי על המבוגרים לפרוש כמו הדורות הקודמים, כיוון שהגיע זמנם לפרוש ולפנות את מקומות העבודה לצעירים.

לעומתם טוענים המבוגרים כי המשך עבודתם רק ישרת את הציבור, את הצעירים ואת המשק כיוון ש:

1. עליהם להמשיך ולעבוד אם אינם רוצים להיות נטל על החברה ועל המשפחה.

2. הם מעודכנים מבחינה תעסוקתית ומקצועית ויכולים לתרום לתמ"ג במקום להיות מושא להוצאה, כנתמכים.

3. משבר התעסוקה של הצעירים במשק אינו עקב העדר משרות במשק אלא שהוא Skill Shortage ונובע מאי התאמה במיומנויות, ולא מהעדר משרות הולמות לצעירים.

4. דווקא המבוגרים הם אלה שיוכלו לסייע כמנטורים לאינטגרציה של הצעירים שאינם נקלטים בעבודה.

ד"ר רפי גלברט הוא המנהל האקדמי של מכון שיפור

עוד על עבודה בגיל מבוגר:

עבודה אחרי הפרישה: למי זה כדאי

הציבור מאמין בעובדים מבוגרים

כמה סיבות טובות להמשיך לעבוד

לקהילת תעסוקה: לחצו