אינטימיות זוגית בצל מחלת האלצהיימר

הצורך באינטימיות קיים בכל גיל או מצב גופני והסובלים ממחלת האלצהיימר אינם יוצאים מן הכלל. על פי הערכות עדכניות, שכיחות מחלת האלצהיימר או סוגים אחרים של דמנטיה, עלתה משני אחוזים בקרב בני ה-65-69 ל-40 אחוזים בבני ה-85 ומעלה. מנתוני מחקר מקיף שנערך באוניברסיטת 'לויולה' שבשיקגו עולה, כי 75 אחוזים מקרב המשתתפים בני ה-65 ומעלה, פעילים מינית לפחות פעמיים בחודש ו-37 אחוזים מבני ה-61-65 מקיימים יחסי מין פעם בשבוע לפחות. כמה נקודות חשובות על זוגיות ומיניות של חולי אלצהיימר: 1. התאמת צרכים - השינוי המהותי בתכיפות המגעים עשוי ליצור קונפליקט ובלבול בין החולים ובני/בנות זוגם. מצד אחד, המחלה עשויה להביא עמה עלייה מסוימת בצרכים מיניים. כ-14 אחוזים מחולי האלצהיימר הוגדרו על ידי בני זוגם כמשופעי ליבידו. מאידך, עלולה לחול ירידה בליבידו כתוצאה מדיכאון. כ-23 אחוזים דיווחו על אפתיות מינית. טיפול תרופתי בתסמיני הדיכאון ישפר את הליבידו. 2. עכבות - המחלה עשויה להביא להסרת עכבות ומעצורים שהיו חלק מן ההתנהגות הנורמטיבית של החולה לפני פרוץ המחלה. ביטוי הצורך באינטימיות עלול להיות מכוון כלפי אנשים זרים שאינם מעוניינים בכך או להתקיים במקומות ציבוריים שאינם ראויים. בסיטואציות מסוג זה יש לקחת בחשבון את כל הסיבות להתנהגות החריגה, כולל צורך בשימוש בשירותים, אי נוחות או שיעמום, ולהעיר על התנהגות לא ראויה בעדינות רבה. יש לזכור כי הנקודה החשובה היא האדם ולא ההתנהגות הספציפית, לנסות להסב את תשומת לב החולה לפעילות אחרת ולשלב מגע של חיבה ועידוד ביומיום - עיסוי, שילוב ידיים וחיבוק הם מגעים חמים שעשויים להרגיע את הצורך של החולה בחיפוש אחר פעולות אגרסיביות יותר. 3. שכחה - בן הזוג הבריא נאלץ להתמודד עם העובדה שהאדם שעימו חי חיים שלמים אינו מזהה אותו בשלב זה. הקושי רב ודורש התערבות חיצונית של איש משפחה מסור או של איש מקצוע. 4. תפקידים - בן הזוג הבריא הופך למטפל סביב השעון. האינטנסיביות הזו יוצרת לעתים איבוד עניין בביטויי חיבה או מיניות בעקבות שינוי התפקידים, מאישה/בעל למטפל/ת סיעודי/ת. 5. גיל מנטלי - בעקבות איבוד יכולות קוגנטיביות, ייתכן שיתעוררו סממנים של ריגרסיה המזכירים חזרה לינקות.


מחלת האלצהיימר איננה קלה לניהול. בני זוג מבוגרים נאלצים לעתים להניח לצוות מיומן במסגרת טיפולית לקחת פיקוד על החולים. ההשתלבות של חולה האלצהיימר במסגרת רפואית של טיפול ארוך טווח דורשת התמודדות עם השינוי הקיצוני שחל לא רק בגופו וביכולתיו הקוגנטיביות, אלא גם בסביבת מגוריו. הצוות הרפואי מנסה להעניק טיפול הולם, תוך הבנה והקשבה, אך עדיין ישנו קושי להשתחרר מסטיגמות בנוגע לא-מיניותם של פציינטים מבוגרים בכלל וחולי אלצהיימר בפרט. הטיפול דורש יכולות בינאישיות ענפות וידע רב, בעיקר בנושא מיניות ודמנטיה. תוכנית הכשרה למיניות, כחלק מחובות הצוות הרפואי, עשויה לשפר את מצב המטופלים. לעתים נאלץ הצוות הרפואי להתמודד עם תופעת "ההתנהגות הבלתי הולמת" בקרב חולי אלצהיימר, אך דיווחים מראים כי טווח האירועים נע בין 2.6%-8% מחולי האלצהיימר המטופלים במסגרות רפואיות, מספר שניתן לניהול בעזרת תושייה וסובלנות.
חשוב לזכור:
? הצורך במיניות איננו נעלם עם הופעת הדמנטיה. ? לא כל החולים הדמנטים הם מעל גיל 65. ? לא כל חולי האלצהיימר/דמנטיה הם הטרוסקסואלים. ? לא כל החולים מעוניינים במגע מיני. ? חולים המנהלים חיים מיניים וזוגיים עם בני זוגם מתחזקים ומתמודדים עם המחלה בצורה טובה יותר.
עוד על אלצהיימר:

סוכרת מעלה את הסיכון לאלצהיימר

בעיות זיכרון. לפעמים הגנטיקה אשמה

אלו מקצועות מגנים עלינו מאלצהיימר?

טיפים להתמודדות עם אלצהיימר