איסטווד הולך לאיבוד

צילום באדיבות סרטי וורנר וגלובוס גרופ

יש הרבה דברים מרגיזים בסרט "בחזרה למשחק", אחד מהם הוא העובדה שהכוכב, קלינט איסטווד, מלחשש את דרכו לאורך כל הסרט כמעט. אבל הרוגז על כך הוא כמעט שולי לעומת הרוגז שמקורו באכזבה מכך שאיסטווד, שחלפו כבר ארבע שנים מאז הופיע בסרט ("גראן טורינו" המצוין), בחר לעשות זאת בסרט כל כך קלישאתי, בנאלי ומפוהק. הרי לא מדובר פה באיזה שרירן יפיוף מתחיל שאינו מבחין בין תסריט ראוי לבלוי. איסטווד הוא יוצר וכוכב קולנוע ותיק, רב מוניטין ופרסים (ובצדק). אז איך קרה שנשבה בחבלי מלודרמה מקושקשת כזו (ואף נטל חלק בהפקתה)? לא ברור (וגם לא כל כך משנה כבר), אבל חשוב לחובבי איסטווד לדעת זאת מראש: נוכחותו, בניכוי הלחשוש המעצבן, אמנם סימפתית, אבל רחוקה מלהציל את הסרט משממונו.

מעשה בצייד כישרונות בייסבול ותיק (סקאוטר), העובד זה שנים בשירות קבוצת אטלנטה ברייבז, שבנוסף לאופיו הקוצני, לפוביית הטכנולוגיות שלו (עוד קלישאה מעצבנת) ולהזדקנותו הכללית (ועוד קלישאה מעצבנת), הוא גם הולך ומאבד את ראייתו - כלי חיוני בהערכת כישרונות צעירים ובאיתורם. זאת ועוד: למרות שהבוס שלו בקבוצה הוא חבר שלו, נושף בעורפו צמד ציידים צעירים ויהירים, המכורים כמובן לשלל תוכנות מחשב המנתחות וחוזות ביצועי שחקנים מבלי שצייד הכישרונות יצטרך בכלל לראות יציע מגרש מקרוב. על הפרק: מסע לצפון קרוליינה לצפות בסדרת משחקים של כישרון צעיר ומבטיח על מנת להנחות את המועדון אם לגייסו או לא. הצייד הוותיק, גאס שמו, הוא גם אלמן עקשן שבקושי מדבר עם בתו בת ה-33 מיקי, עורכת דין וורקוהולית שנמצאת על סף קידום למעמד שותפה במשרדה.

רגע לפני היציאה לצפון קרוליינה, בדיוק כשמיקי באמצע תיק שיחרוץ את גורלה, פונה אליה פיט, הבוס-חבר של אביה, ומבקש שתתלווה לאביה, שבשל עקשנותו גם מסרב לטפל בבעיית הראייה שלו. פיט חושש שייכשל במשימה ויפוטר בידי בעלי הקבוצה. וככה, בניגוד לרצון האב, מבליחה לצדו הבת החמושה תמידית בבלקברי (עוד קלישאה), ועוד מופיע בשטח ג'וני, צייד כישרונות צעיר של מועדון מתחרה (הבוסטון רד סוקס), שמחבב מאוד את גאס ולהפך, שכן גאס איתר אותו ככישרון בשעתו והביא להחתמתו בקבוצה. וכך נעה השלישייה בין משחקי בייסבול, מגרשים, מוטלים זולים וברים, והם מתנגחים, מתקרבים, מתרחקים וחורצים את גורלו של השחקן הנבחן ואת גורלם שלהם, עד לסוף הטוב.

בדרך, יש כמובן עימות בין האב לבת, שנפתר בשיחה וחצי בערך, יש רומן שמתקדם ונסוג לפני שהוא פורח בגלוי, יש הכישרון העני והנסתר - הבן של מנהלת המוטל - שמתגלה בשנייה האחרונה, התובנות הצפויות על איזון בין משפחה לקריירה שמיקי מגיעה אליהן, יש הווי משחקי בייסבול וים של סטטיסטיקות, נתונים ופרטי טריוויה מתולדות המשחק. כשם ש"מאניבול" היה סרט נהדר שהתרחש כול-כולו בעולם הבייסבול ועדיין לא היה "סרט בייסבול" מעיק למי שאינו חובב או בקיא במשחק, ככה "בחזרה למשחק" הוא בדיוק ההפך: סרט בייסבול במובן המשמים והטרחני של ההגדרה.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

מערכות היחסים המשורטטות בין הגיבורים הן סכמטיות, בנאליות, צפויות וחסרות כל ברק או חן. איסטווד, אהוד ככל שיהיה, נראה כמי שהלך לאיבוד במגרש המשחקים הקלאסי של גברים אמריקניים (בייסבול), שמישהו כנראה הבטיח לו שיהיה שם כיף, אבל התברר שזה ממש לא ככה. ג'סטין טימברלייק מפיח קצת חיים בקלישאות המושמות בפיו ויש לו נוכחות רעננה וחיננית גם בעלילה הדלילה הזו, מה שממש אי אפשר לומר על זוגתו לסרט, איימי אדמס, המגלמת את מיקי. אדמס ככלל טרם הרשימה אותי בסרטים שבהם ראיתי אותה, אבל ב"בחזרה למשחק" היא מפגינה הופעה דהויה במיוחד, נטולת כל חן או ברק. ג'ון גודמן, שמגלם את פיט, מוסיף גם הוא נוכחות סימפתית לסרט, מה שרק מוכיח שגם שלושה שחקנים מוכשרים ובעלי נוכחות נעימה אינם מצליחים להציל סרט שתסריטו חלש.

שורה תחתונה: על איסטווד הזה מוטב לדלג.

"בחזרה למשחק", דרמה רומנטית אמריקנית. תסריט: רנדי בראון; בימוי: רוברט לורנץ; צילום: טום סטרן; הפקה: קלינט איסטווד, רוברט לורנץ, מישל וויסלר. משתתפים: קלינט איסטווד, איימי אדמס, ג'סטין טימברלייק, ג'ון גודמן ואחרים. אורך הסרט: 111 דקות