אישה אחת ברחה

בספרו החדש, "החתול של שרדינגר", נוטל על עצמו אילן עמית זהות נשית וכותב את הסיפור בגוף ראשון אישה. לכאורה, בחירה ספרותית מקצועית, למעשה - עניין לא פשוט כלל, ודאי כשמדובר בסיפור שהוא בעצם מסע גילוי עצמי, מסע נפשי-רגשי פסיכולוגי, שחייב להיות אותנטי, אמין, משכנע ונטול זיופים. עמית עומד יפה במשימה. ענבל, הגיבורה המספרת שלו, היא דמות משכנעת בכל היבט, החל בבעיות ההשמנה ותפיסת הגוף שלה וכלה בסצנות המין שהיא מתארת; החל בהתמודדותה עם חרדות וכלה באופן שבו היא מגיעה לתובנות על עצמה.

ענבל היא דוקטור לביולוגיה מולקולארית שעובדת במעבדת מחקר לצד חוקר רב מוניטין, נשואה עשר שנים לירון, אקדמאי גם הוא. יש לה אחות שמבוגרת ממנה בארבע שנים ומדלגת בין בירות אירופה בקריירה נוצצת בתחום האמנות, ואמא שמתקשה להשלים עם סימני הזמן בפניה ובגופה.

שגרת חייה של ענבל, אישה מוכשרת אבל נטולת אמביציה, נשברת בוקר אחד כשבעלה מודיע לה כי הוא נפרד ממנה. באינסטינקט רגעי של "אם לא אהיה פה זה לא באמת יקרה", היא נמלטת בריצה מדירתם המשותפת ומהמשך הדיון איתו ומולו, ובעצם ממשיכה בניסיון להימלט מכל מה שהיו חייה עד הלום, חיים בסוג של בועה מגוננת שיצרה ועכשיו התפוצצה.

ענבל אינה מוצאת מנוחה גם במעבדת המחקר שלה, לא מוצאת מנוח במפגש עם אמה, וגם לא בניסיון תקשורת עם אחותה, אלינור, שנהפך למרדף אימפולסיבי אחריה לפולין. עד אושוויץ היא מגיעה לפני שהיא מבינה מה הם הדברים שהשתיקה והדחיקה כל השנים, מה הן האמיתות שהתחמקה מהן.

ויש לה מטען רב וכבד, החל בילדות בודדה ועצובה כילדה שמנה וחריגה שגדלה לצד אם ואחות יפהפיות וקרובות זו לזו; סבתא אהובה אבל גם אפופת סוד שדמותה מרחפת מעל זיכרונות משפחתיים מטושטשים עד אפלים; סוד משפחתי מושתק הקשור בהיעלמות הלא מוסברת של אביה; יחסיה המורכבים עם אחותה חסרת המנוחה והבן המת של אחותה; הזוגיות עם בעלה שגססה לנגד עיניה שהיו עיוורות למתרחש; יחסה לגוף ולמראה שלה; יחסיה המשתנים-מורכבים עם אוכל; תפיסת העצמי המקצועי שלה ועוד.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

עמית יודע לכתוב דמויות ומצבים, לדייק בשרטוט האנושי וליצור שמיכת טלאים משפחתית מעניינת, סבוכה וצבעונית. הבעיה היא שאחרי שיצר שמיכה עשירה כזו, הוא אינו משתמש בה באמת. כלומר, הסיפור מתחיל בנקודת שבר (אמצעי ספרותי הלוכד את תשומת לב הקורא) ובהתנהגות מפתיעה ולא צפויה של הגיבורה (הריצה חסרת המטרה המגודרת מראש), הוא מתפתל ולוקח את הגיבורה לשלל מחוזות וחוויות בהווה ובעבר שלה, חלקם מפתיעים ואחרים מוזרים, ובונה ציפייה גדולה לקראת מה שיקרה. אלא שבסופו של דבר, התחושה היא שהסיפור לא באמת מגיע לכלל גמר, אלא פשוט נעצר בנקודה מסוימת שבה בחר עמית לעצור אותו, נקודה שנראתה לי כמעט שרירותית.

התאכזבתי, אני מודה, ולא בגלל שחיכיתי לאיזו הארה מזן הברקים-ורעמים של הגיבורה. התאכזבתי בגלל התחושה של סוף חפוז, סתמי משהו, שלא ממש הולם את מורכבות היחסים והדמויות לאורך הסיפור. כאילו עשינו - הקוראים - דרך פתלתלה ומאתגרת, ובסוף - זה מה שחיכה לנו?

אה, כן והשם - "החתול של שרדינגר". אנשי מדעי החיים (כמו הכותב) יזהו מיד את ההתחכמות. הדיוטות, כמוני, זוכים להסבר בתוך הספר אודות הניסוי המחשבתי בתורת הקוונטים של הפיזיקאי ארווין שרדינגר שבמרכזו חתול דמיוני, ועל כן נקרא כך. ושאר ההסבר - בספר. או באינטרנט.

שורה תחתונה: גיבורים ויחסים משורטטים היטב בעלילה שדועכת בסיומה.

"החתול של שרדינגר", מאת אילן עמית. 190 עמודים, הוצאת אריה ניר

עוד על ספרים:

המרדף אחר תרופת הפלא

הצד האפל של אטלנטיק סיטי

בעלה הטריף אותה