אי אפשר לעצור את הפרסום

צילום: Shutterstock 

כאילו לא די בפארסה הזאת שנקראת צו איסור הפרסום על פרשת הזמר והקטינות, הבוקר הצטרפה גם גלית גוטמן שחשפה, לא במתכוון, את שמו של הזמר החשוד בפרשה. היא מצטרפת לכתב ערוץ 1 שעשה כן לפניה וגם לאתרmako שטרח אמנם לטשטש תמונה של הזמר בכתבה העוסקת בנושא, אך לא הסיר את התגית הנושאת את שמו מעליה. כך יכול היה כל מי שעבר עם העכבר על התמונה לדעת במי מדובר.

צו איסור פרסום: בשביל מה צריך את זה?

אז צו איסור הפרסום על הפרשה בעינו עומד ולאף כלי תקשורת אסור להזכיר את המעורבים, אבל לכולם כבר ידוע במי מדובר. החוק, מה לעשות, לא יכול להתמודד עם הוויראליות ועם שיתוף המידע של הרשת, ושמם של הזמרים המעורבים בפרשה הפך ידוע לכול - שעות מספר לאחר הוצאת צו איסור הפרסום על ידי המשטרה.

במקור מטרת הצו היא להגן על החקירה כך שתהיה יעילה או לשמור על סוד כלשהו, ולא להגן על מפורסמים כאלה ואחרים המעורבים בה. אולם המציאות מוכיחה כי גם במקרים הבודדים שבהם מוציאה המשטרה צו איסור פרסום (רק ב-60-70 חקירות בלבד מתוך אלפים מוציאים צו), לרוב זה נועד לכישלון.

המקרים המפורסמים האחרים שבהם ניתן צו איסור פרסום שהפך לבדיחה הם מותו של האסיר X בן זיגייר, שבכל העולם דיווחו עליו ורק אצלנו לא, מעצרה של העיתונאית ענת קם ופרשת הרצח בבר נוער. בכל המקרים הללו פרטי המעורבים בפרשיות, זהותם, מעשיהם ועוד כבר היו ידועים לכול, הרבה לפני שפורסמו לבסוף בכל התקשורת המסורתיים.

ומה קורה עכשיו?

בשעה שאתרי חדשות, עיתונים, מהדורות רדיו וכל כלי תקשורת ממסדי אחר נמנעים מלהזכיר את שמו של המעורבים בפרשה, הרשת החברתית חוגגת: בלוגר מתחום הבידור חשף את שמו של הזמר, נעצר ואף קיבל איומים על חייו; הזמר החשוד בעצמו הגיב בעמוד הפייסבוק שלו לשמועות יותר מפעם אחת; תמונות של נערות עם אותו זמר מופצות בוואטסאפ לכל עבר; עמודי פייסבוק מפורסמים מעלים סטטוסים ותמונות בנושא; זכיינית הטלוויזיה שבה מופיע הזמר נערכת לאפשרות שלא יוכל להמשיך להופיע עקב ההאשמות נגדו, וכלי התקשורת מסביב לא אושרו לסקר את התוכנית - אבל צו איסור הפרסום בעינו עומד.

החוק המיושן והרשתות החברתיות

צו האיסור, גם אם הוא מתייחס לכלי התקשורת המסורתיים, חל גם על הרשתות החברתיות, האפליקציות, המיילים וכל השאר. לכן כל מי שפרסם את שמו של הזמר ביצע עבירה על החוק. אולם החדשות הרעות הן שאין דרך לאכוף חוק זה ברשת. גם בימי פרשת קצב תמונות לא מפוקסלות של א' מבית הנשיא עם שמה המלא הופצו לכל עבר, אך לא ניתן היה לעצור את התופעה, ולכן רבים ידעו את זהותה המלאה טרם נחשפה בעצמה.

המסקנה המתבקשת: לא להשתמש בצו איסור פרסום

כפי שעיתונאים בעצמם מדווחים, ברגע שנוחתת על שולחנם הודעה על צו איסור פרסום הם מתחילים מיד בבדיקה על מי מדובר ובדיווח על אותו הצו. לפעמים המשטרה משתמשת בכלי זה על מנת להניע מהלכים בחקירה עצמה ולגרום לחשודים לפעול, אך במקרה הספציפי הזה לא ברור עדיין לשם מה ניתן הצו ומה הייתה מטרתו המקורית באמת.

נכון לעכשיו נדמה כי רק נזק הוסב לבנות אנונימיות שאינן מעורבות בפרשה ורק הצטלמו עם הזמר בסיטואציה כזו או אחרת, נזק בוודאי הוסב לבנות שאכן מעורבות בפרשה, לבני המשפחה של המעורבים מכל הצדדים וייתכן שגם להליכי החקירה עצמה. עד אותו צו איסור פרסום התנהלה לה החקירה בשקט וביעילות במשך שלושה חודשים - למה זה לא יכול היה להימשך כך עד למעצרם של החשודים? 

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק