אם אלה החיים

"החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר", אמר גבריאל גרסיה מארקס, וזהו המוטו של הספר "אלה החיים" (בהוצאת "עולם חדש"), של איש הרדיו הוותיק עמיקם רוטמן, פסיפס של קטעי זיכרונות, הרהורים ותובנות. "אלה החיים", אמירה שמגלמת השלמה, הם גם החיים של הכותב ובני דורו, שגדלו בתחילת שנות המדינה ומנסים להבין האם באמת היה אז טוב יותר.

סיפור המסגרת הוא פינוי בית אמו של הכותב לאחר מותה. המכתבים, התמונות הישנות והחפצים שהוא מוצא בבית מעלים שטף של זיכרונות והזיות בהקיץ, המזגזגים בין ההיסטוריה הפרטית לתולדות החברה הישראלית וגיבורי התרבות שלה. משחקי הדמיון בילדות במושבה הרצליה, ההורים הסגפנים, הסיגריה הראשונה, העבודה ברדיו של פעם. בן גוריון, אריק איינשטיין וישעיהו ליבוביץ, לצד שרה מצומת נחשון ודויד מהמכולת בעין כרם, כולם מסתחררים במערבולת הזיכרון.

"הספר הוא עלי, אבל בעצם על כל הדור הזה, שנולד אחרי המלחמה", אומר רוטמן. "כל כך הרבה דברים קרו מילדותנו ועד היום, שזו באמת חתיכת היסטוריה. המושגים, שקם דור שלא יודע אותם, כמו 'מחנה עבודה', כמו 'טיול מים לים', כמו משחקי ילדות. גם ההווי הצבאי שהכרנו השתנה".

הוא יליד 1945. גדל בהרצליה, השתחרר משירותו הצבאי בדרגת סרן וסיים לימודי מדע המדינה באוניברסיטה העברית. ל"קול ישראל" הגיע ב-1971 ועבד בשלל תפקידים. ככתב חדשות, כעורך ומפיק יומני חדשות וכמגיש תוכניות אישיות. במקביל כתב תסריטים לסרטים תיעודיים, הנחה מופעים, כתב במקומון הירושלמי "ירושלתון" ובעיתון "חדשות" והרצה בתחום התקשורת. תוכנית הרדיו האחרונה שערך, אגב, נקראה "אלה החיים" וכללה ראיונות עם עצמו.

מה שהיה הוא שיהיה

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם, לקבל המלצות מגולשים או לשוחח על ספרים? לקהילת קריאה וספרים מומלצים: לחצו