אני לא אימא. אז מה?
זה קרה בגיל 54, ההארה הגדולה. לא ביום הולדת 40 וגם לא ב-50. זה לא היה משבר גיל. משבר גיל אני עוברת כל יום הולדת מאז שהתגרשתי בגיל 30. זה היה משבר מסוג אחר לגמרי. משבר זהות. עד אז מעולם לא היתה לי בעיה עם הגדרת הזהות שלי, או נכון יותר עם הגדרת הרזומה שלי.
מי אני? קוראים לי שרי שיין, אני עיתונאית, תסריטאית וסופרת, גרושה ללא ילדים. חוץ מזה יש את כל השאר, אני צמחונית מטעמי מוסר, אני חכמה ומצחיקה, אני שמנמנה, חברה טובה, וכמו שכבר הבנתם מעניין הצמחונות, מטורפת על חיות. למרות איך שזה נראה אני גם צנועה, אבל בגילי ממש אין טעם להסתתר מאחורי גמגומים בנוסח "אה....כן...אני די אינטליגנטית...נראה לי....לא? מה דעתך?"
אני יודעת מי אני, נקודה. אבל יום הולדת 54 היה עצוב במיוחד אחרי שמגזין שערכתי במשך עשר שנים נסגר, ומצאתי את עצמי מרחפת בתוך שוק עבודה ענק, מלא בצעירים אנרגטיים, יפי תואר ומוכשרים. ואני בלון הליום, חצי מנופח ואדמדם, מקפץ בין המדרכה לאוויר. אמנם עם המון ניסיון, אבל עדיין - בלון הליום אבוד.
הגעתי לראיון עבודה באיזו חברה להוצאה לאור. המראיינת שאלה אותי כמה שאלות, ואז הגיעה השאלה בהא הידיעה: "כמה ילדים יש לך?". מודה שהופתעתי. קודם כל כי הנושא לא רלוונטי, זה לא שאני בת 27 ויש דאגה שאפספס ימי עבודה בגלל תינוק בבית. אבל בעיקר הופתעתי כי היא לא שאלה אם יש לי ילדים, אלא כמה. כאילו זה ברור מאליו שבגילי בטח יש גם נכדים.
אין לך ילדים? ההגדרה שלך כאישה לוקה בחסר
"כמה ילדים יש לך?". צילום: Shutterstock
חייכתי קצת במבוכה והשבתי: "אין לי". המראיינת הרימה אלי מבט שהיתה בו איזו תערובת של הפתעה, שאלה וקצת חמלה. חשבתי הרבה על המבט הזה ופתאום נזכרתי במבטים אחרים במשך השנים. נזכרתי בשיחות הורות אינסופיות שלא היה לי בהן חלק, שפה שלא הבנתי, עולם שלם שמעולם ולעולם לא אכיר, קבוצות פייסבוק שלא היתה לי כניסה אליהן, שירי ילדים שלא הכרתי, והאהבה הזאת, ללא תנאי, שרק שמעתי עליה.
אם את לא אימא ההגדרה שלך כאישה לוקה בחסר. כל הפמיניסטיות (כולל אני), כל הנשים העצמאיות (כולל אני), הנבונות והחופשיות (כולל אני), שניסו וינסו לסתור את המשפט הזה, יודעות שבעומקו של העניין הוא נכון.
לא חשבתי שאי פעם אמצא את עצמי שוב במקום הזה, של השאלה הקיומית שליוותה שנים את ימי נעורי: מי אני? מה אני? האם כל מי שאני מספיק, או שבאמת האמהות היא לא רק עוד סעיף חסר ברזומה של חיי, אלא משהו הרבה יותר גדול ועצום.
נשיות ואימהות בעיקר בחברה הישראלית-יהודית כמעט חופפות. אם את לא בעניין פרו ורבו איפה את? מי את?.
אולי לא רציתי מספיק, ואולי זה פשוט לא הייעוד שלי
בבדידותי, התחלתי קצת לחקור וגיליתי שיש אפילו מונח לעניין. קוראים לו אל-הורות. והשאלה למה בעצם אנשים, נשים וגברים, בחרו שלא להיות הורים זכתה, מתברר, לאינספור ניתוחים פסיכולוגיים. כי בין אם זה מטעמי אנוכיות (בא לי לטפל רק בעצמי), מטעמים פילוסופיים (העולם מספיק קשה, בשביל מה צריך להביא אליו ילדים) או מסיבות אחרות, הרי שמדובר בתופעה מוזרה, ותופעה מוזרה צריך להסביר.
זה היה יכול להיות מעניין לומר שבחרתי בזה, כי אנחנו חיים בעולם מזוהם ואלים, ומספיק שאני פה, אין צורך להביא עוד. זה נכון אבל זאת לא היתה הסיבה. הסיבה שלי היא הרבה פחות פרוזאית, ונטולת פילוסופיה לחלוטין. פחדתי. פחדתי לבד. פחדתי להגיד שאני פוחדת לבד. אני אישה עוצמתית ועצמאית אז מה הפחד? שלא יהיה לי מספיק כסף, שהוא יהיה חולה ולא אצליח להתמודד לבד, שאני אהיה חולה ולא יהיה מי שידאג לו או לה או להם. הרשימה ארוכה. אז חיכיתי, ואז כבר היה מאוחר מדי, וכן, יש מאוחר מדי. מישהי אמרה לי פעם "מי שרוצה מספיק לא פוחדת". אולי היא צדקה. אולי לא רציתי מספיק, ואולי פשוט זה לא הייעוד שלי.
שלום, קוראים לי שרי שיין, אני סופרת, תסריטאית ועיתונאית. אין לי ילדים ואני אישה. יום אישה שמח.
לטורים נוספים של שרי שיין:
מה שרי שיין חושבת על פרשת משה איבגי?
שרי שיין על השמצות קרין גורן: יצאת גדולה
שרי שיין על נטישת רונית אלקבץ את אולפן "שש עם": דרמה מיותרת
שרי שיין על פרשת אהוד יערי ודנה וויס: מפגן שוביניזם עצוב
שרי שיין על פיטורי אבשלום קור במסרון: בושה למשרד החינוך
עוד במשפחה:
5 סרטי חובה לצפייה עם הנכדים המתבגרים
יום האישה: 10 הצעות ליום כיף נשי
בחירת מוטק'ה ליום האישה: 10 הנשים הבולטות בישראל
הוא חזר בתשובה? כך תמנעו נתק במשפחה
חמותי וצרות אחרות: כך תחיי בשלום עם כלתך
הילדים חוזרים לגור בבית - כך תתמודדו
חיפשה מידע על אמה, ומצאה משפחה
סבתא-דולה: קורס הכנה ללידה לסבתות טריות
ומה אתם חושבים? בואו לדבר על זה בקהילת דילמות במשפחה של מוטק'ה
"מאז פרוץ המלחמה, כותרות החדשות והרשתות החברתיות עוסקות בעיקר בסיפורי ילדים ובמשפחות צעירות. בני הגיל...
משפחה. מילה אחת שבתוכה כל כך הרבה מורכבויות מכל סוג שהוא. אבל בחגים זה הולך ומתגבר, כי אם בימות השנה אנחנו...
בקיץ הזה הבת שלנו תלבש לבן, או אולי יהיה זה הבן שישבור את הכוס, אבל אנחנו לא ממש בעננים. לא שלמים עם הבחירה...
הוא שלם עם עצמו ובחירתו ואין לו צורך להתמודד עם עצמו והבחירה שלו
ההתמודדות שלו היא ,עם החברה שנכנסת לנבכי נשמתו של האדם
ומלחיצה אותה,,,
אנשים הרפו - ,כל אחד שיהי עסוק בחיים שלו, ולא יפנה אצבע מאשימה כלפי הזולת
ובכך יטיב לחברה כולה,
אביבית צודקת לחלוטין.
for the record : אני אישה בת 58, אמא לשני בנים ונשואה לאותו גבר (אבא שלהם) מגיל 22. אני זוכרת שבתקופת אמצע שנות השלושים שלי שמעתי לא פעם: ״יש לך 2 בנים, עכשיו את חיי...
אביבית צודקת לחלוטין.
for the record : אני אישה בת 58, אמא לשני בנים ונשואה לאותו גבר (אבא שלהם) מגיל 22. אני זוכרת שבתקופת אמצע שנות השלושים שלי שמעתי לא פעם: ״יש לך 2 בנים, עכשיו את חייבת בת״ זה הטריף לי את השכל. חייבת למי? החלטנו שלאור נסיבות חיינו - עלייה ארצה, התחלה חדשה בהכל מאפס, רצון לאפשר לילדים לא רק אוכל, אלא השכלה וזמן איכות, שני ילדים זה מספיק. ולפעמים - יותר מדי. ולפעמים - תלוי באדם ובנסיבות - לא חייבים בכלל. וישנם אנשים שלא ירגישו צורך להיות הורים. וזה זכותם ובסדר, עדיף מלהביא ילדים מתוך הרצון לענות לציפיות של החברה.
היום ממרום שנותיי ומתוך ניסיון החיים אני אומרת - לא ״חייבים״ להתחתן, לא ״חייבים״ להביא ילדים, גם לא חייבים שיהיו הרבה חברים. כל החלטה בחיים - רק כי רוצים, מרגישים צורך, מרגישים שזה הזמן הנכון, מרגישים שלמים עם עצמנו.
שרי - את בן אדם שלם, את אישה ואת לא חייבת לאף אחד הסברים וצידוקים. בוודאי שלא ל״חברה״, לאנשים זרים שלוקחים על עצמם סמכות ללא כל זכות, לשפוט נסיבות ובחירות של אדם אחר.