אני פלשתינאי: חלום בלהות

אני פלשתינאי. כך לפחות כתוב בתעודת הלידה, שהנפיקו שלטונות המנדט הבריטי. באחרונה חלמתי חלום בלהות שהרי עיקריו: לאחר מלחמות מקיזות דם, מאז הכרזת עצמאותה של מדינתנו, החליטו ראשי הפת"ח, חמאס ושאר ארגוני מרעין בישין, לפתוח מערכה חדשה, מסוכנת עד אימה.

ראשי הארגונים בעזה ובגדה התכנסו לישיבת חירום לילית וקיבלו החלטה, על פי המלצת המצרים, שהשיגו את סיני כולה במחווה מדינית אחת ויחידה.

אני, כפלשתינאי, הייתי שותף לסודם. כל ראשי הארגונים, ביניהם טרוריסטים בכירים, יודיעו קבל עם ועולם: הגיעה העת להכיר בעובדה קיימת, ישראל היא גם פלשתין מהים עד הירדן ועד גבול מצרים. הובסנו עד כה בכל מלחמה ואנחנו מרכינים ראש ומכירים במדינת ישראל.

ובחלומי , מטוס עטור דגלים נוחת בשדה התעופה בנתב"ג. כל ראשי העם והשלטון מוזמנים לבוא ולקבל את הקרואים. מנהיגי הארגונים, מ"הסלפים" ועד המתונים, יורדים בזה אחר זה מהמטוס ועל פי חזונו של אנוואר סאדאת קדים קידה ומברכים את הממתינים ואף נעמדים דום לשירת "התקווה".

למחרת מתקבל נציגם הבכיר, הסלפי, בכנסת ישראל ומכריז: אנחנו רוצים להצטרף למדינת ישראל, להתאחד, להיות חלק ממנה, לחזקה ולבנותה. אחים אנחנו. חברי הכנסת מוחים דמעות של גיל ונשיא המדינה מתחבק עם הנציג הפלשתיני ומזמין אותו למשכן הנשיאות לארוחת ערב חגיגית.

מדינה אחת ואזרחים שווי זכויות בה

האימה, האימה: הדמוקרטיה אכן ניצחה. צילום: shutterstock

עד מהרה מוענקות ברוב טקס זכויות של אזרחים לכל הפלשתינאים הגרים מהירדן ועד לחוף הים, והם מניפים בגאווה את דגל הלאום הכחול-לבן. העולם מתמוגג. גם ראשי הליכוד, שהרי התגשם חזונם, וכמובן מפלגות המרכז והשמאל רוות נחת. הסתיימה תקופת האיבה והמלחמות. מדינה אחת ואזרחים בה שווי זכויות: מוסלמים, יהודים, נוצרים, כהים ולבנים.

האידיליה צוברת תאוצה. מכל קצוות תבל זורמים ראשי מדינות לברך את היושבים בציון שזכו להכרה בינלאומית חמה ומחבקת.

הגיע יום הבחירות הכלליות. אזרחי המדינה המורחבת כולם מתייצבים ובאים אל הקלפיות. הקולות נספרים והדמוקרטיה אכן ניצחה. הרוב אמר את דברו. ראש הממשלה מעזה, שר הביטחון מהגדה המזרחית לשעבר ולפחות מחצית מהתיקים הבכירים נמסרים לשותפים החדשים לשלטון. נתניהו מחזיק עדיין בתיק התקשורת האהוב עליו.

עד מהרה מקבלות הכנסת והממשלה החלטה ברוב מוחץ: הפליטים הערבים שגורשו או נמלטו במלחמת השחרור - הם וצאצאיהם - יוכלו לשוב למולדתם העתיקה.

ואז התעוררתי וזעקתי בחרדה: אנא ,עוד לא מאוחר, בואו נחליט לאלתר על הקמת מדינה פלשתינאית בגבולות מוכרים ומוסכמים. אחרת... ופרצתי בבכי תמרורים חסר מעצורים.

עוד רייכר מתרגז

פניות לגדעון רייכר - [email protected]

מה דעתכם? הצטרפו לפרלמנט של מוטק'ה