אפיקי השקעה - מילון מונחים (ג')

המכנה המשותף בין שני אפיקי ההשקעה המתוארים היום הוא החיסכון בדמי התיווך: אלה שגובות קרנות הפנסיה ואלה שגובים הבנקים. בין אם קוראים להם "דמי ניהול" או "עמלות", דמי התיווך שגובים מוסדות החיסכון והבנקים נגרעים מהתשואה הריאלית (התשואה בפועל) שמרוויח החוסך. זאת ועוד, דמי התיווך הללו נגבים גם כאשר ההשקעות כושלות והקרן מאבדת מערכה. מכאן גם ניתן להבין כי הכותב רואה בעין יפה השקעה במכשירים אלה על ידי חוסך פרטי זהיר ומודע.
תעודות סל
תעודות סל הן ניירות ערך הנסחרות בבורסה לניירות ערך, ועוקבות אחר "סל" של ניירות ערך, מדדים, שווקים בחו"ל וכו'. מקבילות להן גם תעודות סחורה העוקבות אחרי מחיריהן של סחורות מהותיות כגון דלק, זהב, חיטה וכו'. כך, למשל, הדרך הטובה ביותר לקבל תשואה של מדד דאו ג'ונס היא לרכוש תעודת סל העוקבת אחר מחירו של מדד זה. מי שרוצה להצמיד את התשואה שלו למחיר חבית נפט יכול לתקנות תעודה העוקבת אחרי סחורה זו. תעודת סל היא כאמור נייר ערך הנסחר בבורסה. היא כוללת התחייבות להחזר כספי של ההשקעה בתוספת (או גריעה) של התשואה (או ההפסד) שנצברו. הסיכון הגלום בתעודת סל הוא פונקציה של נכס הבסיס. כלומר, אם קונים תעודת סל העוקבת אחר מדד יציב יחסית, מובטחת תנודתיות נמוכה באופן יחסי. ניתן עם זאת לקנות תעודות "מסוכנות" העוקבות אחרי מדדי אופציות או מדדי אג"ח קונצרניים. אלה ישקפו סיכון גדול יותר לצד סיכוי לתשואה גבוהה יותר. אגב, לנוכח הפרסומים השונים בימים אלה על התשואות בקרנות הפנסיה ובקופות הגמל, כדאי לציין שמעטות מאוד מהן מצליחות להשיג תשואה עודפת ("להכות") על מדדים מרכזיים כמו תל אביב 25. לפיכך, מי שמעוניין לבצע השקעה סולידית באופן יחסי במניות, ללא דמי ניהול, תעודות סל על המדדים המרכזיים בבורסת תל אביב (תל אביב 25, תל אביב 100), מומלץ לו לעשות זאת באמצעות תעודות סל. חשוב לזכור עם זאת, שמדובר בהשקעה במניות לכל דבר ועניין, והיא גוררת עמה סיכונים של הפסד הקרן לצד סיכויים לתשואה עודפת.



מק"מ
מלווה קצר מועד הוא אגרת חוב שמנפיק בנק ישראל לתקופה של עד שנה, ללא ריבית והצמדה. כיצד רואים תשואה על נייר שכזה? ובכן, המלווה מונפק בניכיון. הווה אומר: מחירו בעת הרכישה נמוך ממחירו בעת הפדיון (תום התקופה). למשל: מק"מ שתמורתו יוחזר 1 שקל, מונפק היום במחיר של 90 אגורות. ההפרש בין מחיר ההנפקה למחיר הפדיון הוא התשואה. המק"מ הוא מכשיר זהה לחלוטין לפיקדון בנקאי, אולם ההבדל ביניהם נעוץ בסחירות. בעוד פיקדון "סגור" לתקופה נתונה ושבירתו כרוכה בהפסד תשואה, הרי שהמק"מ נסחר בבורסה וניתן למכור אותו בכל יום מסחר נתון. התשואה על ההשקעה במקרה כזה תיגזר ממחיר הנייר בבורסה. מק"מים נחשבים לניירות בטוחים יחסית: סיכויי ההפסד אינם גבוהים, וגם במקרה של הפסד מדובר בהפסד מינורי במקרה של אינפלציה גבוהה יחסית. מאידך, גם התשואה שמבטיח הנייר אינה גבוהה, והיא מסתכמת באחוזים בודדים (במיוחד בתקופות שבהן הריבית במשק שואפת לאפס, כמו היום).
והערה לסיום:
אין לראות בכתוב מעלה המלצה להשקיע באפיק זה או אחר.
עוד על אפיקי השקעה:

אפיקי השקעה - מילון מונחים (א')

אפיקי השקעה - מילון מונחים (ב')

להתייעצות עם מומחי מוטק'ה:

פורום כלכלה ופיננסים