אצלי הכול בסדר

בסרטו של יובל דלשד "דרישת שלום ממלחמה" שיוקרן בערב יום הזיכרון (יום א', 4.5) בערוץ 10, קמים לתחייה בשחור-לבן מראות ומוראות ממלחמת יום הכיפורים וקולות מוכרים-מצמררים - של אריק שרון במדים על גדות התעלה, של משה דיין ודוד אלעזר וגולדה, עם המשפטים המהדהדים עד היום, כמו "נשבור להם את העצמות" של דדו, או גולדה שאומרת אחרי ארבעה ימי לחימה קשים ביותר, "אלה הן העובדות, אין צורך, אין יכולת להגיד דברים אחרים מחוץ לכך". אבל כוחו וייחודו של הסרט הוא במילים, בקול הכתוב - ולעתים גם המוקלט לרגע קצר - של החיילים הלוחמים. מילים שעולות בכתב ידם של הכותבים (ובקולות שחקנים קוראים) ששבות ומעירות לחיים את תרבות המכתבים שאיננה עוד, על שלל הקלישאות הטעונות, ושאר איתותים מוסכמים של רגשות, מצב רוח ואווירה.

דלשד שוזר בסרט כמה סיפורים אישיים של כותבים ומכותבים, לצד אוסף של אפיזודות, של קרעי גלויות, מכתבים וד"ש עם שיר, שהיה אז אולי פסגת המאוויים של חייל בחזית כדרך להשמיע קול בבית, בימים רחוקים מאוד מתרבות הסמארטפון, הפייסבוק, האינסטגרם, הטוויטר והשידורים החיים בטלוויזיה. "מה שלומכם? אצלי הכול בסדר", היא פתיחה כמעט קבועה במכתבים הללו, שחלקם מבזקים, וגם "אין לכם מה לדאוג", "ד"ש חמה לכל המשפחה". הד"ש עם שיר חושף את פסקול הגעגועים לשפיות של המלחמה ההיא, וקטעי כתבות הטלוויזיה של אותם ימים מחזירים לעמדות הכתבים הנעים עם הכוחות קולות מוכרים כמו מוטי קירשנבאום ורון בן ישי.

דלשד בונה פסיפס של צילומי ארכיון, שחלקם מוקרנים בליווי קריינות או קריאת גלויות ומכתבים וחלקם מלווים במוזיקה, פסיפס שמגלם בתוכו את ההפתעה, את הבלבול, את המועקות, את חוסר האונים, האובדן והכאב. את המלחמה ששינתה לא רק את האנשים, אלא את פני החברה והמדינה.

בין הסיפורים האישיים המובאים בסרט סיפורה של אהובה אריה, שעבדה אז במיון ובטיפול בדואר של החיילים, והיא מספרת על הכמויות, על המיון שהפריד בין מכתבי חיים לחללים, על המכתבים האחידים שכתבה לחיילים אלמונים - ושפע מכתבי התשובה המשתפכים שקיבלה בתגובה; על המכתב לאלוהים שכתב חייל מתוסכל-מיואש אחד ועל מכתבים, ובעצם משפטים חפוזים בלבד, שהגיעו משורבטים על כל דבר: על הצד האחורי של עטיפות קופסאות שימורים, על רצועות קרטון, על קופסאות סיגריות. והיה גם מכתב אחד שכתב על נייר טואלט זאב סלמן, שנפל במלחמה. אמו רגינה ואחיו משה, ששירת במקביל בחיל האוויר, משחזרים את חליפת המכתבים עם זאב, עד לרגע שבאו להודיע להם על נפילתו.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

אבישי לוי מספר איך ההתכתבות עם אהובתו סימה סייעה לו וחיזקה אותו במלחמה, ואיך התחתנו במהלכה והיה להם ירח דבש של לילה אחד. אהרוניק ישראלי ובנו גור, שנפל בשבי הסורי, מספרים איך האב הסווה ידיעות במכתבים לבן, והבן מתאר את החשיבות ואת המשמעות של מכתב בכתב יד מאבא, מהבית. "הפער בין המכתב בשבי שמאוד מרגש, לבין המפגש בארץ שמאוד קפוא", הוא אומר, על רקע צילומי השבויים שחזרו הביתה.

קורע לב הוא סיפורה של משפחת סידרר, המובא בעיקרו בגלויות ובמכתבים: האחים נפתלי ואשי שירתו שניהם בצבא, ויחד עם ההתעניינות במשפחה וזה בזה דרך הבית, הביעו גם תחושות קשות מהמתרחש סביבם. "פה לא כל כך יפה כמו בעיתון", כתב אשי, ונפתלי כתב: "ההרגשה אחרי שישה ימים עוד יותר מחורבנת, בעיקר כשלא יודעים מתי יהיה הסוף". שני האחים נהרגו במלחמה, והמילה "חלל", מוקפת בעיגול, מצוינת על הגלויה האחרונה שכל אחד מהם שלח.

"דרישת שלום ממלחמה", יום א, 4.5, ערוץ 10, 22:30. הפקה של הרשות השנייה. תסריט ובימוי: יובל דלשד; עריכה: יוני צרויה, יובל דלשד; צילום: יוראי ליברמן; עיצוב קול: אביב אלדמע; תחקירנית ראשית: שרון לוי. אורך הסרט: 58 דקות