ארוחת בוקר עם אגדה ושמה הפבורן

אילו היתה חיה היום ? כפי שהיא ממשיכה לחיות בזכרונם של מיליוני חובבי הקולנוע דרך סרטיה ושפע אתרי האינטרנט שנוצרו לכבודה ? היתה אודרי הפבורן בת 80. אבל הפבורן, מסמלי הקולנוע הגדולים ביותר, איננה איתנו כבר 16 שנה. יום פטירתה יצויין השבוע על ידי עדות מעריציה ומוקיריה שעדיין חיים אותה, וכמה ידידים קרובים ובני משפחה שיעלו לקיברה בעיירה טולוכנז, שווייץ. קבר צלב פשוט, נטול גינונים, ממש כמוה. במידה רבה הקבר הזה משקף את מי ומה שהיתה ? כוכבת ענק, מושא הזדהות של נשים ומושא התאהבות של גברים בכל העולם, שמעולם לא הצליחה להבין איך הפכה למה שהיא וגם בשיא הצלחתה סרבה לעכל אותה. אולי משום שכמו שסיפרה פעם ? בכל נקודה בקריירה שלה הרגישה שהיא עדיין לא מספיק מוכשרת, עדיין לא מספיק מוכנה לפסגות הצלחה שכאלה. היא ידעה רק דבר אחד ? היא באה לעולם כדי לקבל אהבה ולתת אהבה, ואת זאת ניסתה לעשות כל חייה על הצד הטוב ביותר. אם לגברים בחייה, אם לילדיה, אם למעריציה, ואם בסוף חייה כשבחרה בשליחות ההומניטארית למען ילדים ברחבי תבל. כמו שהיא עצמה מודה ? הטיפוס שלה למעמד של אייקון היה, מבחינתה, מקרי לגמרי. עניין של חוסר ביטחון בסיסי ואולי גם חוסר אמון ביכולת או במה שיש לה להציע. "מעולם לא חשבתי שעם פנים כמו שלי אגיע לדוגמנות או לסרטים", סיפרה לא פעם. אבל היה לה בהחלט מה להציע. בניגוד להשערותיה או לכוונותיה המשהו הזה הוביל אותה רחוק. רחוק מאוד. רגלי ג'ירף ארוכות, צוואר ברבור ארוך לא פחות, עיני איילה ענקיות ומראה כולל של במבי מפוחד היו שילוב מנצח. לא פאם פאטאטל מאיימת, לא בלונדינית מפתה, אלא דוגמנית דקיקה שהיתה שילוב מנצח של לוק נערי-שובב, כישרון, תמימות ומושא חלומות שענה על מכנה משותף של גברים ונשים גם יחד. "אימי הולנדית, אבי אירי, ואני נולדתי בבלגיה. אילו הייתי כלב ? הייתי בצרות צרורות", אמרה פעם. ויש בהגדרה הזאת משהו גם מהתפיסה העצמית הזאת שלה ככלב רחוב, שכמו לייזה דוליטל ב"גבירתי הנאווה", אותה גילמה, אינה אלא נערת רחוב שאנשים מתוחכמים הפכו לליידי מהודרת. האמת קצת שונה, כמובן. היא נולדה בבריסל לאב בנקאי ולאם ממשפחת אצולה, התחנכה בהולנד ולאחר גירושי הוריה נשלחה לבית ספר לבנות ליד לונדון. במהלך מלחמת העולם השנייה שבה להולנד ושהתה עם אמה בעיירה ארנהיים, שהיתה בשליטת הנאצים, אז החלה ללמוד בלט. לאחר המלחמה חזרה ללונדון על כספי מילגה ללימודי בלט. הרקדנית הגבוהה ודקת הגיזרה צדה עד מהרה את עיניהם של צלמי אופנה מקומיים. היא היתה התשובה המושלמת לכל חלומותיהם. משום שהיתה דקה כל כך, עם רגליים ארוכות וצוואר ארוך, תמיד נראתה גבוהה יותר ממה שהיתה, רק 1.69 מ' (רחוק מאוד מסף הכניסה לעולם הדוגמנות של ימינו). המראה האצילי-נוגה והחיוך המקסים לא יכלו שלא לשבות עד מהרה גם את עיניהם של מפיקי הקולנוע. אחרי ארבעה תפקידי משנה נטולי דיבור, היא קיבלה בגיל 22 את הצ'אנס הראשון בתפקיד של ממש. אבל זה עדיין לא היה זה, והפבורן ? בעצת הסוכן שלה ? עזבה את אירופה ופנתה לבנות קריירה בעולם החדש.


הזינוק לצמרת היה מטאורי. בסרטה הראשון גילמה את מה שהיא ? רקדנית בלט ? מבלי להוציא הגה מפיה. אבל זה הספיק כדי שהסופרת הגדולה קולט תקלוט אותה ותבחר בצעירה האלמונית ככוכבת העיבוד הבימתי לספרה "ג'יג'י". הפבורן עלתה לראשונה בחייה על הבמה הרפרטוארית בפסגת התיאטרון, ברודוויי. מכאן היתה הדרך סלולה גם לסרטים הגדולים, אבל גם הקופים הזקנים של הוליווד לא זכרו זינוק שכזה מאלמוניות לפסגה. בתוך שנתיים בלבד, בגיל 25, זכתה "הבריטית הנערית" ? כפי שכונתה - הן באוסקר והן בגלובוס הזהב, על תפקידה ב"חופשה ברומא". לא חלפו אלא שבועות בודדים, והיא אימצה לחיקה גם את פרס הטוני (האוסקר של התיאטרון האמריקני) על תפקידה במחזה "אונדין" (בכך היתה לאחת משלוש השחקניות היחידות שקיבלו הן את האוסקר והן את הטוני באותה שנה). בהחלט סיפתח מרשים. אגב, תפקידה ב"חופשה ברומא" יועד לאליזבט טיילור, אבל הבמאי, ויליאם ויילר, יצא נפעם כל כך ממבחן הבד של הפבורן, שהורה לצלם להמשיך לצלם אותה בחשאי גם אחרי שלכאורה המצלמה שבתה. "היה לה כל מה שחיפשתי ? קסם אישי, תמימות וכישרון," הוא סיפר. "וחוץ מזה היא היתה מצחיקה מאוד. היא פשוט היתה שובת לב, ואנחנו אמרנו ? זו הבחורה!" היא שבתה לא רק את ליבו של ויילר, אלא גם את ליבו של הפרטנר שלה לסרט, גרגורי פק, אז כבר כוכב ענק. שמו היה אמור להופיע לפני שם הסרט, כשמתחתיו באותיות קטנות יותר הכיתוב: "מציגים את אודרי הפבורן". לאחר השלמת הצילומים התקשר פק לסוכנו וניבא כי התגלית הצעירה עתידה לזכות באוסקר באותה שנה, כך שכדאי להעלות גם את שמה לצד שמו מעל שם הסרט. הוא, כידוע, צדק. ההצלחה הזו מיקמה אותה מייד בצמרת הכוכבות התקופתיות, כשהיא זוכה לשער של המגזין "טיים", ולשערים רבים נוספים במגזיני אופנה. שנה לאחר מכן שוב היתה שותפת להצלחה מסחררת, "סברינה", עם עוד מועמדות לאוסקר. גם הפעם לוהקה לצד שניים מהכוכבים הגדולים באמת של הוליווד ? האמפרי בוגארט וויליאם הולדן - בסרט של עוד אחד מהבמאים היותר מוערכים, בילי ויילדר. היא המשיכה במועמדות נוספת לאוסקר עבור "סיפורה של נזירה" (סירטו של פרד זינמן) והפכה לכוכבת המחוזרת ביותר על ידי גדולי האולפנים והבמאים ? קינג וידור לקח אותה לאפוס הענק "מלחמה ושלום" (בו הופיעה לצד הנרי פונדה), עם סטנלי דונן עבדה בשלושה סרטים - "פנים מצחיקות" (לצד פרד אסטר), "שרייד" (קרי גראנט וולטר מתיאו) ו"שניים לדרך" (עם אלברט פיני); ויילדר עבד איתה גם ב"אהבה אחר הצהריים" (לצד גרי קופר ומוריס שבלייה), וויילר ליהק אותה בסרטיו "שעת הילדים" (לצד ג'יימס גארנר) ו"כיצד לגנוב מיליון" (עם פיטר אוטול). עם ג'ון יוסטון עבדה ב"הבלתי נסלח" (לצד ברט לנקסטר), עם בלייק אדוארדס ב"ארוחת בוקר בטיפאני" (לצד ג'ורג' פפרד, כשהיא זוכה במועמדות רביעית לאוסקר), עם ג'ורג' קיוקור ב"גבירתי הנאווה" (לצד רקס הריסון), עם טרנס יאנג ב"בודדה באפלה" (מועמדות חמישית לאוסקר), ואחרי הפסקה של כמעט עשור שנים העזה לחזור למסך באומץ אמיתי כאהובתו המזדקנת של רובין הוד ב"רובין ומריאן" של ריצ'רד לסטר, לצד שון קונרי. בקיצור ? במאים אהבו אותה, וכך גם הגברים שלצידה. בתחילת שנות ה-20 שלה היא היתה מאורסת לאיל התעשייה הבריטי ג'יימס הנסון, אך ברגע שהפכה לכוכבת הבינה כי הנישואים עלולים להפריע לה והם ביטלו את הנישואין ברגע האחרון. עוד לפני שהופיעה ב"מלחמה ושלום" היא הכירה את מי שיהיה לימים בעלה הראשון, השחקן מל פרר, בהצגה משותפת בה השתתפו. נישואיהם החזיקו מעמד 14 שנה ומהם נולד לה בנה הבכור, שון. ב-1969 נישאה לפסיכיאטר איטלקי בשם אנדריאה דוטי, ולשניים נולד בן, לוקה. אבל גם הנישואים האלה, כמו נישואיה הראשונים, לא עלו יפה. למרות שהיתה מושא חלומותיהם של מיליונים, הגברים שלה לא שמרו לה אמונים ובגדו בה על ימין ועל שמאל, והיא ? שכל חייה חיפשה רק למי לתת אהבה וממי לקבל אהבה, חרקה שיניים ומשכה את היחסים עוד ועוד, "יותר מדי" ? לדבריה. את הלב נאלצה למצוא, בלית ברירה, לא בבית אלא באתרי הצילומים שלה. על הסט של "חופשה ברומא" טענו כי התעורר רומן בינה לבין פק (למרות ששניהם הכחישו זאת ? לדבריה, "אתה חייב להיות קצת מאוהב בגבר שלצידו את מופיעה, והוא חייב להיות קצת מאוהב בך, כדי לשחק אהבה משכנעת, אבל אינך סוחבת את העבודה מעבר לצילומים"). במהלך צילומי "סברינה" טענו כי ניהלה רומן עם ויליאם הולדן (הפעם לא הכחישה, היות שהשניים התכוונו באמת להינשא, ורק ניתוח הסירוס שהולדן נאלץ לעבור גרם לה לסגת מתוכניותיה משום שלא הסכימה לוותר על ילדים). סיפור אהבה פרח גם בינה לבין אלברט פיני על הסט של "שניים לדרך". את אושרה מצאה בערוב ימיה ? כך סיפרה ? לצידו של שחקן הולנדי בשם רוברט וולדרס, בעלה לשעבר של כוכבת עבר נוספת, מרל אוברון. תשע השנים במחיצתו היו, לדבריה, המאושרות בחייה. מה שללא ספק הוסיף לאותו אושר היה תפקידה הלא קולנועי ? אותו אימצה באהבה לאחר סיום הקריירה הפילמאית שלה (בסרטו של סטיבן ספילברג "לנצח", 1989), כשנבחרה על ידי האו"ם כשגרירת רצון טוב של קרן הילדים של הארגון (יוניצ"ף). כמי שחוותה את אימי המשטר הנאצי כילדה, היא ידעה להעריך היטב את הכבוד שבעבודה למען ילדים סובלים סביב הגלובוס. העובדה שדיברה באופן שוטף צרפתית, אנגלית, איטלקית, הולנדית וספרדית הפכה אותה לאדם הנכון במקום הנכון. בתפקידה קיימה שליחויות לאתיופיה, תורכיה, ונצואלה, אקוודור, הונדורס, אל סלבדור, גואטמלה, סודן, בנגלדש, וייטנאם וסומליה. ב-1992 העניק לה הנשיא ג'ורג' בוש (האב) את "מדליית החופש" הנשיאותית, והאקדמיה לקולנוע האמריקנית את פרס ז'אן הרשלוט לעשייה הומניטארית. פטירתה זמן קצר לאחר מכן (20 בינואר 1993), מסרטן המעי, הזילה דמעות לא רק מעיני רבים ממעריציה הצופים, אלא גם אוהביה הגברים, אלה שליוו אותה לאורך הקריירה הקצרה מדי ? בסך הכל 31 סרטים, מתוכם חמישה ללא דיבור. גרגורי פק ספד לה בדמעות, ומעצב האופנה ג'יבאנשי (שלמעשה אימץ אותה מהרגע הראשון והדגמים שלו נתפרו במיוחד עבורה) נפרד מחברתו הקרובה ביותר. העולם ? שלא עמד בפני יופיה, שובבנותה, הנעריות הקורנת והיופי החכם שלה - נפרד מאחת משחקניותיו היותר אהובות. זו שגם הנשיא ג'ק קנדי ראה כידידתו (לא רק מרילין מונרו שרה לו "יום הולדת שמח, מיסטר פרזידנט" ? ביום הולדתו האחרון, ב-1963, שרה לו גם אודרי הפבורן "יום הולדת שמח ג'ק היקר").


"
ארוחת בוקר בטיפאני
", על פי רב-המכר של טרומן קאפוטה, צולם ב-1961. קאפוטה היה מעדיף לראות בדמותה של גיבורתו המשובבת, הולי גולייטלי, את ידידתו מרילין מונרו, אבל גם אולפני פרמונט לא עמדו בפני קסמה ויכולותיה של אודרי הפבורן ? ובחרו בה. למעשה, קאפוטה צדק ? מונרו של החיים, על השערוריות, הסמים והאלכוהול שבהם, היתה לכאורה האשה המתאימה לתפקיד. אבל מבחינה חיצונית הפבורן תאמה יותר את הגיבורה הספרותית. כך או כך, קאפוטה ראה במעשה זה של האולפנים בגידה בו. בכלל, קאפוטה לא אהב את העיבוד הקולנועי לסיפרו, ובעיקר לא את ההפי אנד שהדביקו לו (בסרט הגיבור משכנע את הולי להישאר בניו יורק, בעוד בספר הולי מעדיפה את חיי הנדודים כדי לחפש את עצמה ואת מקומה, מקום שאותו לא תמצא לעד). הספר, שפורסם ב-1958, הפך להיות היצירה המשפיעה ביותר של קאפוטה אחרי ספרו הדוקו-דרמטי "בדם קר". הולי גולייטלי ? הדמות האהובה ביותר על קאפוטה מבין הדמויות שבדה בדמיונו ? השפיעה על דור שלם של נשים שניסו לחקות אותה וללכת בדרכיה. דמותה של הפבורן כהולי המחזיקה בפומית הסיגריה הפכה לאחד הדימויים החזותיים הגדולים ביותר של הקולנוע האמריקני במאה ה-20. את גודל הפופולאריות של הסרט אפשר להבין גם מכך שאחת התלבושות שעיצב ג'יבאנשי להפבורן עבור תפקידה בסרט נמכרה במכירה פומבית לפני כשנתיים תמורת 947,000 דולר! עכשיו, בתרגום חדש של הספר, אפשר לשוב וליהנות מהולי גולייטלי המדברת עברית של ימינו. אפשר גם לדמיין את אודרי הפבורן בנעליה. ומי שלא ראה עדיין את הסרט ? מוזמן לייצר סוף שבוע משולב ולנשום ניחוחות קלאסיקה בשיא הכייף, לצלילי שיר הנושא, "נהר הירח", שהפבורן מבצעת בעצמה ואשר זיכה את המלחין הנרי מנציני באוסקר.
[u]
לכתבה על התרגום החדש של "ארוחת בוקר בטיפאני"
[/u]

עוד על כוכבים בגיל הזהב:

[u]
ברברה סטרייסנד בגיל 60: שוברת את כל השיאים
[/u]

[u]
ג'יין פונדה רוצה סקס לבני 70
[/u]

[u]
בנות ה-60+ ברשימת הזוהרות בעולם
[/u]

[u]
מלכת השחקניות
[/u]

[u]
ג'ק ניקולסון: אהבה אחת אחרונה
[/u]

[u]
האייקון החדש של המבוגרים: הריסון פורד
[/u]