בדיוק כמו שבונד צריך להיות

אני מודה ומתוודה: התאהבתי בו מחדש. בבונד, ג'יימס בונד. ולא בגלל שדניאל קרייג, המגלם אותו (בפעם השלישית), מדגים שילוב מנצח של גוף גברי חטוב עם מבט קוקר ספנייל נוגה-מבויש (למרות שזה מוסיף המון). זה בזכות מה שקורה לו ואיתו ב"סקייפו?ל" (אל תנסו לנחש את משמעות השם, חכו לחלקו האחרון של הסרט), הסרט החדש בסדרת בונד, שבו בונד הוא הרבה מעבר לסוכן האלגנטי, רב התושייה ומפיל הנשים שתמיד מנצח את הרעים. הפעם בונד הוא אנושי מתמיד - נפצע, מתבאס, כועס; נכשל קצת (בקטנה), שוביניסט פחות, מבין ואפילו מודה שהוא כבר לא ילד; נאמן עד הסוף לאם, הבוסית הקשוחה שלו (שעל פי גילה וותק יחסיהם יכולה להיות אמא שלו), מפגין הומור בריטי דק ואפילו מזיל דמעה!

סרטי ג'יימס בונד נקראים כך כי הסוכן החשאי 007 הפועל בשירות הוד מלכותה הוא-הוא המרכז והעיקר בהם. את "סקייפול" אפשר כמעט להגדיר מותחן מלבב עם גיבור בשם ג'יימס בונד - וזו מאה אחוז מחמאה. שילוב כוחות נכון הוא שהביא לתוצאה המהנה: צוות תסריטאים שרקחו עלילת מתח שמחוברת לכאן ועכשיו, ומדגישה בתוכה יחסים בינאישיים בין הגיבורים הקבועים, תוך התייחסות והכרה (במסגרת מגבלות כמובן) בגילם, בתקופה הנוכחית של שינויים תרבותיים וחברתיים, עם דיאלוגים שנונים ומינונים מענגים של הומור בריטי מחוכם ומאופק; הבמאי האיכותי סם מנדז, שידע להפיק משחקניו את המרב ולנווט את העלילה בין מחוזות הפעולה הכה מזוהים וכה מתבקשים מבונד לבין מחוזות אישיים-אנושיים, ולחבר ביניהם בקצב ובמינונים הנכונים; ועבודת שחקנים טובה ומשכנעת מתמיד, הן בקרב הגיבורים החוזרים והן בקרב חדשים ומזדמנים.

העלילה, בלי לפרט יותר מדי, מתחילה מפעולה כושלת שבה מעורב גם בונד (!) המתבצעת באיסטנבול ומטרתה להחזיר לאם-איי 6 כונן שנגנב, המכיל את רשימת הסוכנים החשאים השתולים ופועלים ברחבי העולם. במהלך הפעולה, ההולכת ומתפשלת - עוד לפני כותרות הפתיחה ושיר הנושא מפיה של אדל - מתנהל מרדף מסמר שיער של בונד אחרי המחסל שנשלח לגנוב את הכונן ובמהלכו נותנת אם לאיב, שותפתו של בונד העוקבת מכביש מקביל אחר המרדף המנהל על גג רכבת שועטת, הוראה לירות לעבר המחסל, למרות שבונד מתגושש איתו צמוד. השותפה יורה, בונד נפגע וצונח, המחסל נמלט והכונן נעלם. בונד מת? נו, באמת, עוד לא היו כותרות פתיחה.

אחר כך יש מפגש קוצני מחודש בין בונד לאם, מפגש עם קיו החדש - האיש שעל הגאדג'טים - ועם ראש הוועדה המפקחת על סוכנות האם-איי 6, שלא ממש מאושרת מפעילותה ועוד פחות מאובדן הכונן. המצוד מתחיל בסין, מפגיש את בונד עם עלמה במצוקה (בכל זאת, אי אפשר בלי) שכרגיל מדברת אנגלית במבטא זר ומעפעפת לרוב, וישנה ההתנגשות בהמשכים עם הרע התורן בסרט, ראול סילבה, עד לסוף ולשיא, אי שם בסקוטלנד.

יותר מזה באמת אי אפשר לגלות. נגיד רק שהכול נפרש בקצב, במינון ובשילוב הנכונים, שיוצרים סרט אקשן שהוא בידור איכותי מאוד. קרייג כבונד בהחלט עושה הפעם תפקיד שרמנטי ומעורר סימפתיה, ומצליח להיות הרבה יותר ממכונת מלחמה לבושה באלגנטיות. ג'ודי דנץ' כאם מוכיחה בדיוק מה עושה שחקנית איכותית כמוה לתפקיד כזה בסרט כזה. היא המיזוג המושלם בין הבוסית קרת המזג, המניפולטיבית והחזקה כברזל לבין האישה הגדולה מהחיים. היא חריפה, מאופקת, עוצמתית, מודעת למגבלות, נחושה, שנונה, מצחיקה, צינית, כוחנית ורכה. היא נהדרת.

רלף פיינס מתחבר לחבורה בחינניות המתבקשת מהתפקיד של צנון בריטי, שמגלה בהדרגה יכולות מרשימות מאחורי החזות הנוקשה. אלברט פיני כקינקייד הוא התגלמות הבריטיות של פעם, אותה ישות שלא בטוח עד כמה היא עדיין כזו, אבל בממלכת בונד היא מרכיב חיוני. בן ווישאו כקיו החדש, הצעיר והחנון, הוא דוגמה לליהוק-שיחוק, כי כל הופעתו, מדיבורו השחצני ועד מראהו החיצוני הרכרוכי, הם הניגוד המוחלט לבונד ולדמותו (וגם לקיו הזקן המקורי), וכל דיאלוג ביניהם הוא הדגמה לפער הדורות, לזמן שחלף, לשינויים בבונד ובעולמו.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

עוד מרכיב שהופך את הליהוק הזה למשעשע הוא העובדה שווישאו כיכב ממש בשנה החולפת בעונה הראשונה של סדרת הטלוויזיה הבריטית המצוינת "השעה" (הוקרנה בהוט) שמתרחשת בשנת 1957, ובה גילם עיתונאי-חוקר במגזין חדשות, שעל שולחנו כיכב עותק של ספר בסדרת ספרי בונד, והוא וחברתו בלב-ונפש, מפיקת התוכנית, מכנים זה את זו ג'יימס ומאניפני (לא מתאפקת: צפו להפתעה בקשר אליה בסרט).

וישנו כמובן הרע המרושע, ראול סילבה, אותו מגלם חוויאר ברדאם. כמו ב"ארץ קשוחה" של האחים כהן שם גילם רוצח מטורף עם תסרוקת מהגיהינום, גם כאן הוא רוצח מטורף - אם כי מסוג אחר לגמרי - עם רעמת בלונד מטורללת כשלעצמה. ברדאם יוצר סילבה עסיסי, מוטרף, מפתיע, מצחיק, מגוחך, דוחה, משונה, פתטי, מרושע, חסר מעצורים. בקיצור - תאווה לעיניים, רשע כמו שרשע קולנועי צריך להיות, כזה ששונאים בכיף וכיף לשנוא. פה ושם, אפשר כמעט לחוש עד כמה נהנה ברדאם לגלם את הנבל הזה בנבזיות עילית.

שורה תחתונה: סרט כיפי, בידור איכותי, בונד מדליק ביותר.

"סקייפול", אקשן-מתח בריטי-אמריקני. תסריט: ניל פוביס, רוברט ווייד, ג'ון לוגאן; בימוי: סם מנדז; צילום: רוג'ר דיקינס; עריכה: סטיוארט ביירד. ביצוע שיר הנושא: אדל. משתתפים: דניאל קרייג, ג'ודי דנץ', רלף פיינס, חוויאר ברדאם, נעמי האריס, ברניס מרלו, אלברט פיני, בן ווישאו ואחרים. אורך הסרט: 143 דקות