בוחרת בצד המואר של החיים

תלמה אליגון רוז. צילום: אלון סיגווי 

הבית שבו גדלה תלמה אליגון רוז (69), מעמודי התווך של השירה העברית, היה בית של מילים ומנגינות. אמא שלה, עופרה אליגון, שהלכה לעולמה לפני שנה, הייתה עיתונאית וסופרת, הכתבת הצבאית הראשונה בארץ. אביה, אליק, היה חובב זמר מושבע, ולאחר שמת במפתיע כתבה לזכרו את "לאבא שלי יש סולם", כדרך להתמודד עם הטראומה. "באתי מבית שבו האמירה בזמר ובשפה העברית הייתה מאוד חשובה", היא אומרת.

מי שכתבה את "יונה עם עלה של זית", "גשם בעיתו", "שלוש אהבותי", "ילדונת", "אל תשטה באהבה", "איפה את אהובה" ועוד שירים רבים, העמידה דור נוסף לאהבת השפה ולכתיבה: בתה, אביגיל רוז, היא זמרת שכותבת ומלחינה את שיריה. "שיר זה נס, קסם שאני לא יודעת להסביר אותו", היא אומרת. "זו כתיבה לא מתוכננת. השיר צריך לצאת לעולם כדי שאוכל לשמוע אותו מבחוץ. לבחור בכתיבה זה כמו לבחור בצד המואר של החיים. ואני אוהבת את התחושה של התרוממות הרוח והסיפוק שהיא מזמנת לי".

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

אליגון, זוכת פרס אקו"ם על מפעל חיים, כתבה גם סדרות טלוויזיה אהובות, בהם "החתול שמיל", "הצריף של תמרי" ו"ראש כרוב", עליהם גדלו דורות של ילדים. "אני שולחת זרועות לכל מקום", היא צוחקת, "ומעורבת בהרבה תחומים". מה למשל? רק נזכיר את העובדה שהיא נמנתה עם מקימי תנועת 'שלום עכשיו', שם הכירה את בעלה, יורם רוז. בנוסף היא המייסדת של הוצאת הספרים "כנרת", שבה היא משמשת כיום כעורכת של פרויקטים מיוחדים, בין היתר יזמה וערכה את "מאה שירים ראשונים" ו"מאה סיפורים ראשונים".

עכשיו היא עוברת לקדמת הבמה, שרה, מדברת ומנגנת במופע "דרך ארוכה" שיתקיים ב-7 בינואר בבית היוצר בתל אביב. "דרך השירים אני מטיילת בזמן שלי, מתבגרת, רואה את ילדי גדלים, משמרת רגעי שמחה, ועצב, אוהבת, מתגעגעת, נושמת את הארץ, שמחה, מאמינה, מקווה, כואבת, נפרדת וצומחת", היא אומרת. אל המופע הנוכחי היא מתייחסת כאל הפקת מתנה, ולו בשל העובדה שנתנה לאחרים לעשות את העבודה האמנותית ואת העיבודים החדשים. "בעבר הייתי עושה הכול. הפעם למדתי לשחרר, וזו המתנה מבחינתי".

עוד על תרבות ובידור:

למדתי להקשיב ולנשום

משחקת בלי הפסקה

אני עדיין סוג של ילד