בונד, ג'יימס בונד

החודש לפני 50 שנה, באוקטובר 1962, נערכה בלונדון הקרנת הבכורה של הסרט ראשון בסדרת סרטי ג'יימס בונד, "ד"ר נו". שון קונרי עיצב בו את דמותו של הסוכן החשאי שמספרו 007, חובב הנשים, המרטיני - המנוער, לא מעורבב - והגאדג'טס. וכל השאר היסטוריה (והיסטריה) שלא נגמרת. לכבוד היובל, שמתרחש במקביל לצאת הסרט ה-23 בסדרה (ב-26.10) "סקייפול", ייערכו בכל העולם חגיגות ומחוות, וגם אנחנו על המפה: ביום חמישי, 18.10, יוקרנו בבתי קולנוע ברחבי הארץ שלושת הסרטים הראשונים בסדרה (בעותקים דיגיטליים חדשים), שבכולם מככב קונרי כבונד הכובש והכול יכול: "ד"ר נו", שבו גם עולה מן הים נערת בונד הראשונה והאולטימטיבית אורסולה אנדרס (סצנה שזכתה בהמשך הסדרה להומאז' מופלא בזכות נערת בונד לא פחות מרשימה, האלי ברי, ב"למות ביום אחר"); "מרוסיה באהבה", עם "נקודה ישראלית" בדמותה של עליזה גור, מי שהייתה מלכת יופי (בתפקיד וידה הצוענייה); ו"גולדפינגר", הזכור לטוב בין היתר בזכות הבחורה המוזהבת שבו.

כל אחד מהסרטים יוקרן בכל אחד מבתי הקולנוע בשלוש הקרנות באותו יום, וכל חובבי בונד, שון קונרי, נערות בונד, הסיקסטיז וסרטי ריגול בכלל מוזמנים להתענג. חובבי הסוכן החשאי והז'אנר מוזמנים לרשום ביומנם כי במסגרת המסיבות בשאר העולם תוצג למשל במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק רטרוספקטיבה של סרטי בונד, בלוס אנג'לס ייערך בחסות האקדמיה לקולנוע ערב מוזיקלי בהשראת שירי בונד, בפסטיבל הקולנוע בטורונטו תוצג תערוכה של "עיצוב 007: חמישים שנות סגנון בונד", ב"כריסטי'ס" בלונדון תיערך מכירה פומבית של פריטי בונד לטובת מוסדות צדקה ובשלל ארצות בעולם ייערך סקר שיקבע מהו סרט בונד האהוב מכולם.

בונד לא היה רק סוכן חשאי בדיוני. הוא נהפך במהירות לגורם השפעה ושינוי, שהטביע חותם על התרבות בכלל. הוא נברא במקור במוחו של הסופר הבריטי איאן פלמינג כבר בשנת 1953. פלמינג יצר את בונד (סוכן האם איי 6 בעצם) מסך כול רשמיו מסוכנים שונים, לוחמים מסוקסים ושאר טיפוסים חשאיים יותר ופחות שנתקל בהם במלחמת העולם השנייה בכלל ובמודיעין חיל הים הבריטי בפרט. את השם, אגב, לקח מאורניתולוג (חוקר ציפורים) אמריקני, מומחה לציפורים קריביות ומחבר מדריך לציפורים באיי הודו המערבית. כצפר חובב בעצמו הגיע המדריך לידיו של פלמינג, שסיפר לימים כי שם מחברו הלם בדיוק את הדמות הספרותית שברא. 12 ספרים ועוד שני קבצי סיפורים כתב פלמינג בסדרה, והקפיד להעניק לגיבורו שלל תכונות אופי ומראה שהדהדו אותו עצמו. בונד, מותר לנחש, היה מין גרסה משופרת של פלמינג.


במשך השנים לא חסרו גם תסבוכות בענייני זכויות, בעלות וקניין בגזרת בונד, כי מי יוותר על הזדמנות לזכות בכמה ביצי זהב שהאווזה המכונה בונד אינה חדלה להטיל. וכך קרה שלבד ממה שמוגדר "סרטי הסדרה" הופקו במשך השנים עוד שני סרטי בונד מחוץ לה: גרסת פרודיה ל"קזינו רויאל" ב-1967 עם דיוויד ניבן כבונד (הוא היה בחירתו הראשונה של פלמינג לתפקיד!), ו"לעולם אל תאמר לעולם לא" מ-1983, בכיכובו של - שון קונרי...


"גולדפינגר"

בונד נהפך במהרה בימיו לתופעה בעלת השפעה תרבותית נרחבת. ספרי הסדרה עובדו במשך השנים גם לטלוויזיה (בריטניה, ארצות הברית), לרדיו (בריטניה, דרום אפריקה) ולקומיקס (בריטניה). בקולנוע עורר בונד בשנות ה-60 גל של סרטי ריגול וגיבורים מתחרים, שלא לדבר על שורה של פרודיות וסרטים בהשפעת ובהשראת, החל בסרטי סדרת "האיש שלנו פלינט" בכיכובו של ג'יימס קובורן וכלה ב"אוסטין פאוארס" של מייק מאיירס. אפילו בסדרת האיכות הטלוויזיונית הבריטית החדשה "השעה" (שהוקרנה לאחרונה בכבלים) הגיבורים מכנים זה את זה "ג'יימס" ו"מאניפני", ועותק של "קזינו רויאל" נמצא במקום של כבוד בין הניירות על שולחנו של הגיבור.

ולא דיברנו עוד על השירים שנהפכו ללהיטים לא פחות מהסרטים, והזמרים שהתחרו על הזכות לשיר את שיר הנושא - משירלי בייסי ועד פול מקרתני, מ"גולדפינגר" ועד "חיה ותן למות", או על מצעד היפות שבונד סיפק להן נקודת זינוק (או אור) בקריירה, מאורסולה אנדרס דרך ג'יל סיינט ג'ון וקרול בוקה ועד האלי ברי וסופי מרסו; לא דיברנו על השפעת בונד על דימוי הגבריות, על עולם הגאדג'טס, לא על בונד האופנה, המותג או המושג.

בניכוי הנחת מועדון (מעריצים), אם נניח שכשבונד בא לעולם (שנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת) אנשים נראו מבוגרים לגילם ולכן הוא נראה כבן 30 אבל היה רק בן 25, הרי שבגרסתו הספרותית הוא היום כבר בן 84, ובגרסתו הקולנועית - בן 75. כך או כך, הוא ממשיך להיראות נפלא ולהקסים במאצ'ואיזם הילדותי הבלתי אפשרי שלו, בין אם בגרסת קונרי הקלאסית או קרייג המודרנית. אני, בכל מקרה, ארים כוסית מרטיני - מנוער, לא מעורבב - לחייו.