בזכות הפרישה יצאתי לדרך חדשה

שם: יוסיפיה פורת.

גיל: 68.

מקום מגורים: נהריה.

מצב משפחתי: נשואה, אם לשלושה וסבתא לעשרה.

מקצוע בעבר: במשך שנים התעסקתי בכספים, תחום שהוא רחוק כמזרח ממערב ממה שאני עושה היום. עבדתי כחשבת שכר בחברה גדולה במשך 23 שנים ולפני כן בחברה אחרת. ממש לא התחברתי לזה, לדעתי אני בכלל בנאדם הומני, אבל זאת הייתה פרנסה. נאלצתי לצאת ולעזור בכלכלת המשפחה בגיל מאוד צעיר, עוד לפני שמלאו לי 14. בסיום כיתה ח', כשכולם יצאו לחופשה, אני יצאתי לעבוד במפעל. את התיכון עשיתי בלימודי ערב, ואחר כך לקחתי קורסים בחשבונאות וחשבות שכר. כנראה שהייתי טובה בזה והרווחתי יפה עם השנים, אבל זה לא היה החלום שלי.

לפני שמונה שנים פרשתי לגמלאות ואני יכולה רק לומר תודה לבוס שלי, שהחליט "להצעיר" את המפעל. הוא "הפריש" אותי לגמלאות לפני הגיל, אבל לא התמרמרתי. אני חושבת שהוא עשה לי טובה. הרגשתי שאני יוצאת לדרך חדשה. אני חושבת שאנשים שיוצאים לפנסיה מקבלים הזדמנות שנייה. מתפנה לך זמן ואתה יכול באמת להגשים חלומות. כמובן שצריך גב כלכלי, שמאוד משחרר.

עיסוקים ותחביבים: אחרי הפרישה חיפשתי למלא את זמני בתוכן. למרות שיש לי ילדים ונכדים שהם משוש חיי, יש לי גם חיים משלי, חברה, אני עוסקת בפעילות גופנית. החלטתי לחזור לכתיבה, תחום שהתבלטתי בו בצעירותי. בכל מסיבה או אירוע, אני הייתי כותבת את הטקסטים. אבל אני יכולה להגיד שזה לא היה פשוט. אחרי שאת כותבת 40 שנה דו"חות כספיים ומאזנים, את צריכה ניעור. הלכתי לסדנת כתיבה, וכשנאגרו במגירה סיפורים קיבלתי עידוד והחלטתי ללכת עם זה יותר רחוק.

סדר יום: אני קמה בבוקר בסביבות שש. אני אוהבת את שעות הבוקר המוקדמות. עם אור ראשון אני שותה חצי כוס קפה שחור ויוצאת לפעילות הבוקר. היא יכולה להיות בקיץ שחייה בים ובחורף הליכה לאורך החוף של נהריה, שחייה בבריכה או פעילות אירובית אחרת שאני מקפידה לעשות כל יום במשך שעה. אחר כך אני יושבת לאכול בנחת את ארוחת הבוקר שלי ואז אם אין אילוצים מיוחדים, אני מתיישבת מול המחשב וכותבת.

בילויים מועדפים: אנחנו אוהבים לצאת ויש לנו מנוי לתיאטרון. אנחנו משתדלים ללכת גם לקולנוע אם יש סרט טוב, וקוראים הרבה. חזרנו לקריאה כי התפנה לנו זמן.

יעד מועדף לחופשה: החופשות שלי בזמן האחרון הן בעיקר לאוסטרליה, ובפעם האחרונה שביקרנו טיילנו עם הילדים בניו זילנד ובטסמניה. אבל אני מאוד אוהבת את ירושלים והכי אוהבת לצאת לחופשות בתל אביב. בשדרות רוטשילד ובסוזן דלל אני חוזרת לילדותה התל אביבית של אמי. לעיר הזאת יש בשבילי קסם מיוחד. אני הולכת בשדרות רוטשילד ונושמת את העבר של אמא. ברומן החדש שאני עובדת עליו כיום אני משלבת את סיפור חייהם של הורי.

המלצה: ספר שהתחברתי אליו בזמן האחרון הוא ה"חיוך האטרוסקי" של חוסה לואיס סמפדרו, שמספר על יחסי סבא ונכד. התמוגגתי ממנו. הוא היה בעיני מקסים. ספר נוסף שאהבתי ונכתב לאחרונה הוא "עד שיום אחד" של שמי זרחין. אני מאוד אוהבת את הכתיבה שלו, יש לו טוויסטים בעלילה והוא מספר על טבריה בכל כך הרבה אהבה. הסיפור המרכזי בספר, על ילדים חריגים, מאוד נגע ללבי.

גולשים המעוניינים להופיע במדור מוזמנים לפנות לדוא"ל:
[email protected]