בחזרה אל הדינוזאורים של הקיבוץ הדתי
בסצנת הסיום ההרואית של הסרט "המייסדים", נראים אבוש (אברהם) לוין בן ה-93 וחבריו לשנתון, הנס, מריון, הנרי, שילה ובזיל, מתקדמים לעבר המצלמה, על רקע מוסיקה דרמטית, בהילוך איטי (עוד יותר מאשר במציאות...), כשהם נתמכים ב"עגלות" שלהם, הליכונים המצוידים בגלגלים.
אבל אל תטעו בהם, בוותיקי קיבוץ לביא, המככבים בסרט הדוקו-אקשן הקצר שיצר נכדו של אבוש, דן לוין בן ה-27, כפרויקט סיום בלימודי תקשורת חזותית ב-"HIT מכון טכנולגי חולון". הליכונים או לא, האנשים הללו עדיין יוצאים בכל בוקר לעבודה, מעורים היטב בחברה שסביבם ושומרים על צלילות הדעת, חדוות החיים וחוש ההומור.
סצנת סיום הסרט "המייסדים". צילום מתוך הסרט
"זה התחיל בסמסטר א', כשהחלטתי לתעד את החיים של סבא וסבתא, גם בשביל המורשת המשפחתית", מסביר דן לוין מדוע בחר לעסוק בדינוזאורים של הקיבוץ הדתי, השוכן בגליל התחתון. "כבר בילדותי, כשהיינו מגיעים לעשות אצלם שבת בקיבוץ, אהבתי לשמוע את הסיפורים. זה הרגיש כמו נסיעה במכונת זמן".
בהמשך החליט לוין להרחיב את היריעה אל כמה מבני גילם של הסבים, ילידי גרמניה, אותם הוא מגדיר כ"גיבורי על", אנשים שלא זו בלבד שנמלטו מציפורני הנאצים כנערים ללא הוריהם (ונשלחו לאנגליה ב"קינדרטרנספורט" הידוע) ובהמשך עלו ארצה להקים קיבוץ יש מאין, אלא עבדו קשה כל חייהם וממשיכים עד היום. "רציתי להבין מאיפה המוטיבציה להמשיך לתת מעצמם ולעבוד, למרות הגיל", הוא אומר, "ולברר מה המתכון לאריכות ימים".
גם בגיל 93: ארוחת בוקר צנועה בחדר האוכל בקיבוץ
מתוך הסרט המייסדים: הנס והנכד צופים במונדיאל
הסרט נפתח בארוחת הבוקר הבריאותית והצנועה, שאבוש אוכל בחדר האוכל הקיבוצי. סלט ירקות, לחמנייה חומה, יוגורט וכוס תה. משם נודדת המצלמה למדפים עמוסי הקלסרים, התפאורה בחדר העבודה שלו במלון של הקיבוץ, שם הוא משמש ב-30 השנים האחרונות כמנהל חשבונות ולמרות שהוא שולט ברזי המחשב (אבל רק לצורכי העבודה), מבצע חישובים בכתב יד על פיסת נייר.
גם חבריו של אבוש, כולם בני 93 כאמור, לא מבלים מול הטלוויזיה. הנס עובד בתיקון אופניים, מריון מעבירה שיעורי ריתמיקה לילדי הקיבוץ, שילה עובדת בכלבו (כבר 40 שנה) ובזיל בפחחיה. בין לבין, הם מטיילים (בעזרת העגלות) בשבילי הקיבוץ, מתעמלים, לומדים לשזור פרחים ומשחקים רמי-קוב.
"הופתעתי לגלות כמה הם היו פתוחים ושמחו לשתף", מספר דן לוין, "אני מאמין שהיה חשוב להם גם להעביר מסר, לאור בעיית הבריחה של צעירים מהקיבוץ, בגלל שלא מתאימה להם השיתופיות. הם רצו להראות שהקיבוץ שהם יצרו בשתי ידיים, הבייבי שלהם, הוא מקום יפה וראוי לחיות בו".
מתוך הסרט המייסדים: מסך הנס מתקן האופניים
ממשיכים לעבוד גם בגיל 93
אביו של דן ובנו של אבוש, שעזב גם הוא את הקיבוץ (וגם את הדת) בגיל 24, נטל חלק בעבודה על הפרויקט. "בשבילו זה היה סוג של סגירת מעגל, הוא מאוד נהנה לדבר עם הוותיקים".
למה לדעתך האנשים האלה מצליחים להמשיך להיות פעילים ולעבוד בגיל 93?
"קודם כל, זו לדעתי תחושת החלוציות והציונות, שנתנה להם הרבה משמעות לחיים והגאווה על הקיבוץ שהקימו וממשיך לשגשג. דבר שני, רובם הופרדו מהוריהם בגיל צעיר ולמדו להיות עצמאים ולדאוג לעצמם.
"כשהם הגיעו לכאן, הקיבוץ היה תחליף למשפחות שהם איבדו והיה חשוב להם להוכיח לגרמנים שהם ניצחו, שהם הצליחו להקים פה קיבוץ ומדינה. אני מאמין שזה מה שמניע אותם עד היום ויתכן שגם לאמונה הדתית יש חלק.
"בעיר, בדרך כלל אומרים לך לגמור לעבוד בגיל מסוים", מחדד אבוש לוין את היתרון שבחיי הקיבוץ. "בקיבוץ נותנים לך, אם אתה יכול, להמשיך לעבוד כמה שאתה רוצה".
את סרטי התעודה של נכדו דן, אבוש מאוד אוהב ושיתף פעולה בחפץ לב. "שמחתי להראות שאנחנו, בגיל שלנו", הוא מסביר, "עובדים ותורמים וזה מחזיק אותנו צעירים".
מה אתה אוהב בעבודה?
"שאני יחד עם אנשים צעירים, שאני בחברה, שאני יודע מה שהולך. אני לא סוגר את עצמי בין ארבעה קירות. אם הייתי נסגר, הייתי יורד ומידרדר".
מתוך הסרט המייסדים: אבוש בעבודה במלון
ולמה הנהלת חשבונות?
"אני אוהב מספרים וחישובים, כבר בתור ילד אהבתי חשבונות והייתי טוב במתמטיקה. לא למדתי חשבונאות. התחלתי לעבוד במלון בכל מיני תחומים ולאט לאט הגעתי לנושא הזה. כשהתחלתי, הכול נעשה ידנית. עכשיו עושים הכול במחשב".
ואתה מסתדר עם המחשב?
"זה היה בהתחלה קצת קשה וגם היום אני לא עושה את זה כל כך מהר, אבל בסך הכול אני מסתדר".
מדי בוקר בדיוק ב-7:15 הוא מתייצב במשרדו במלון של הקיבוץ, אבל גם כשהוא עוזב ב-11:30, יום העבודה של אבוש לא מסתיים. "אני בא הביתה", הוא מספר, "נח קצת ואחר הצהריים עושה עבודות בבית, כי אשתי כבר לא כל כך יכולה. מסדר, משקה את הגינה, הולך לקניות במרכולית. את הניקיון, למזלי, המטפלת של אשתי עושה".
דרך ארוכה עד לארץ ישראל המיוחלת
מתוך הסרט המייסדים: מפגש בחדר האוכל
אבוש נולד בגרמניה, בעיר שנקראה אז קניגסברג. ערב מלחמת העולם השנייה, כשהיה בן 14 וחצי, נשלח עם עוד 10,000 ילדים יהודים לאנגליה, במה שנקרא ה"קינדר טרנספורט", במטרה להציל את חייהם.
"היה לי בן דוד באנגליה והוא לקח אותי אליו הביתה", הוא מספר. "גרתי אצלו שלוש שנים ואחר כך חייתי שלוש שנים במחנה הכשרה של תנועת 'ברית חלוצים דתיים', בכפר קטן ליד לונדון, שם לימדו אותנו עבודה חקלאית והכינו אותנו לעלייה ארצה".
אבל העלייה המיוחלת ארצה התאפשרה מאוחר ממה שקיוו, רק לאחר קום המדינה ב-1948. שנה אחר כך, לאחר שכל חברי הגרעין הצליחו להגיע לכאן, עלתה החבורה על גבעה חשופה בגליל התחתון, ליד צומת גולני של היום, והקימה את קיבוץ לביא.
הם גרו תחילה באוהלים, אחר כך בצריפים שוודיים ובהמשך זכו בבתים בנויים, שממילא נקראו רק "חדר" ובנוסף לארבעת הילדים שהביאו לעולם (שנים מהם מתגוררים עדיין בקיבוץ), אימצו בני הזוג לוין גם את בת אחותו של אבוש.
העבודה הראשונה שלו בקיבוץ הייתה כנגר, מקצוע שרכש בלונדון לפני עלייתו ארצה. בהמשך מילא תפקידים נוספים בקיבוץ, בהם כמרכז קניות וגם כמרכז משק במשך שש שנים, עד שנחת במלון. "אנחנו קיבוץ שיתופי לגמרי", הוא אומר. "נכון שאנחנו צריכים ללכת עם הזמן ולשנות דברים, אבל בינתיים אנחנו מאוד שמרנים".
ומה הסוד שלו לאריכות ימים? להיות פעיל, להמשיך לתרום ולא להיכנע לקלנועית. "אני מעדיף ללכת עם ההליכון", הוא מסביר. "קלנועית זה אולי יותר מהיר וקל, אבל ללכת ברגל, מחזיק אותך בריא ונייד".
"אני חושב שאנחנו יכולים לקנא בדור הזה", מסכם דן לוין. "מה שהם מייצגים, הולך ונעלם וקשה למצוא היום אנשים כמותם, במיוחד לא בדור שלי. ההוכחה ל'כוחות העל' שלהם, לדעתי, היא הדרך שבה הם מתבגרים. תמיד פעילים, תמיד חושבים על המטרה הבאה ומצליחים לחיות טוב, גם בגיל שלהם".
"זה דור שאפשר לקנא בו". דן לוין, במאי הסרט. צילום: אלה פלד
"כל עוד אהיה מסוגל, אמשיך לרוץ"
הצטרפו לקהילת הצעות עבודה של מוטק'ה
אחת מכל ארבע נשים סובלת מאלימות בבית - פיזית, מילולית, נפשית או כלכלית. רק השנה נרצחו 19 נשים על ידי בני זוגן,...
בעקבות משבר הקורונה רשתות מזון גדולות ברחבי העולם, דוגמת אוסטרליה וארה"ב, כבר הודיעו זה מכבר שיפתחו את...
אם המצב לא היה קשה מספיק עד כה, משרד הבריאות מודיע היום (ג') על הגבלות חדשות ומרחיקות לכת, במטרה להילחם...