בחזרה לעיראק

מאחר שאהבתי מאוד את סרטו הדוקומנטרי של דוקי דרור "מנדלסון - חזיונות בלתי פוסקים" (2011) העוסק בביוגרפיה ההיסטורית של הארכיטקט היהודי-גרמני אריך מנדלסון, נכנסתי לצפות בסרטו החדש, "צל בבגדד", המוקרן בסינמטק תל אביב. לא צריך להיות יוצא עיראק כדי להתרגש גם מסרטו זה, העוקב אחר לינדה עבדל עזיז מנוחין. לינדה, אישה יפה ורבת עוצמה, הייתה עיתונאית בטלוויזיה הישראלית בערבית והיום כותבת בלוג בערבית הנצפה בכל רחבי העולם הערבי.

באמצעות בלוג זה יצר עימה קשר עיתונאי עיראקי צעיר, ויחד, משני עברי הסקייפ, הם מחפשים אחר אביה האבוד. האב, יעקב עבדל עזיז, שהיה עורך דין מכובד והאמין במערכת הצדק העיראקית, נחטף ונעלם בבגדד אי שם בשנות השבעים המוקדמות של המאה שעברה.

הסרט חושף בפנינו טפח מעולם שלם של יוצאי עיראק - את הקשר שלהם לארץ מולדתם ואת הטרנספר שלהם למעשה ממנה עקב היחס שלו זכו - הן אחרי מלחמת השחרור והן אחרי מלחמת ששת הימים. במהלך הסרט עוברים העיתונאי העיראקי ולינדה מהחשדנות ההתחלתית ביניהם ליחסי אמון משפחתיים. הם גם מגלים לנו ביחד את היעלמות העולם היהודי מעיראק ומראים לנו את צילו.

"ב 2010 באמצעות הרשתות החברתיות, התרחבה קשת החברים שלי לאנשים שמקום מגוריהם הוא בעיראק או עיראקים שחיים ברחבי העולם", מספר יוצר הסרט, דוקי דרור, בן ליוצאי עיראק גם הוא. "במיוחד משכה אותי קבוצה המתקראת 'האיחוד הפטריוטי של מסופוטמיה', שחברים בה סטודנטים חילונים המאמינים באיחוד שוויוני בין כל השבטים, הדתות והמוצאים החיים בעיראק או בגולה, כל זאת כדי להחזיר את התרבות המסופוטמית לגדולתה.

"את המניפסט הפוליטי הם חיברו והגישו בחודש מאי 2010 לשר הפנים בעיראק מתוך כוונה להתמודד בבחירות. אמנם קבוצה אזוטרית וזניחה, אך הם נצנוץ ראשון שהבהובו התחיל להיקלט בחוגי הסטודנטים ובקרב גולים, בהם יהודים רבים. הם לא הסתירו את כמיהתם לשיבת היהודים לעיראק, כדי לשקם את תרבותה החרבה.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

"דרך המיילים והצ'טים עם עיראקים התחלתי למצוא ולחבר עוד כמה חלקים בפאזל החסר שיש לי בראש - תמונתה של עיראק המודרנית, כל זאת בצורה ישירה שאינה דרך מצלמת החדשות. ייחלתי למפגש כלשהו, אך הגבולות המפרידים עדיין הפכו את המרחק לבלתי אפשרי.

"ואז פגשתי את לינדה, שעזבה את עיראק ב-1970 כשהיא בת 20, והיא סיפרה לי על היחס הדו-ערכי שלה לעיראק. התחלתי לקרוא את קטעי הבלוג שהיא פרסמה, וגם את אלה שלא פרסמה, ונכבשתי מהדואליות המרתקת שלה - העובדה שהיא מרגישה ישראלית ובאותה מידה גם עיראקית. הדבר הזכיר לי את יהודי אירופה שנוהרים לביקור לארץ מוצאם על אף הפגיעות שאליהן נחשפו באותן ארצות.

"מכאן ואילך הפך הקשר למסע - מסע רב תהפוכות, מפתיע, מסוכן, הרבה פעמים מתסכל, אבל עם גילוי מרתק של עולם מקביל ובלתי נגיש. גיליתי להפתעתי שהיהודים בעיראק הם הנוכחים הנפקדים במדינה. קהילה תוססת ועתיקה שהיוותה כרבע מאוכלוסיית בגדד, אשר כל שנותר ממנה נמצא בזיכרונם של אנשים שעדיין חיים ובמסמכים ארכיוניים. הסיפור של לינדה וההיעלמות של אביה הפכו למטאפורה לסיפור ההיעלמות הפיזי של הקהילה כולה".

"צל בבגדד". במאי: דוקי דרור, תסריט: גליה אנגלמאיר דרור, צלמים: פיליפ בלאיש, דנור גלזר, עורך: חן שלח, מפיקים: פול סעדון, יעל שביט, דוקי דרור. שפת הסרט: ערבית, אנגלי, עברית. תרגום: עברית/ אנגלית. 70 דקות. במהלך חודש ינואר יוקרן הסקט בסינמטק תל אביב בימים חמישי ושבת

עוד על קולנוע:

רדפורד במים סוערים

אבודים בחלל 

כשהבועה מתפוצצת בפנים