ביקורת טלוויזיה: לונדון פינת בן יהודה

ירון לונדון הולך בעקבות האהבה - האהבה לשפה העברית. לונדון, המכיר גווני-גוונים של עברית ודיבורו הרהוט והעשיר - ויש המלינים מתנשא וגבוה - מזכיר לשומעיו כי העברית הרבה פחות דלה, או שמא יש לומר הרבה יותר עשירה מכפי שנדמה. בסדרה החדשה שלו הוא עוקב אחר קורות השפה שלו-שלנו מזווית ראייתו האישית לגמרי. הוא הולך בעקבות התנ"ך וילדי הגן, מתחקה אחר הוריו ונכדיו, מבקש דעה ועצה מעמיתים ומידידים, מצעירים ומבוגרים. יש לו החן שלו, ללונדון, חן של אדם שיודע בדיוק מה הן אישיותו ותדמיתו הציבוריות ויודע להפוך כל חיסרון בהן ליתרון. כמו שאומר לו אחד מילדי הגן המבקש לבחון מקרוב את הפופיק שלו - אוי, אתה נורא שמן. נכון, יש ללונדון כרס גדולה וכשהילדון חושף אותה ומגדיר את המצב בדייקנות, לונדון צוחק, נבוך משהו אולי, אבל מסכים עם הקביעה. כן, הוא שמן. והוא אמנם לא מנפנף בעובדה, אבל משנחשפה - הוא מכיר בה, מקבל אותה וממשיך הלאה מבלי להתנצל. כזה הוא.


כזה הוא, וכזו הסדרה - שלו, לגמרי שלו. כזו גם השפה שהוא מנסה להבין את קורותיה ואת שינוייה ומשמעותם, ומה כל זה אומר עלינו ועליו. האם קשה לכתוב אהבה בעברית? ואולי זה פשוט קשה לו? האם הדור הצעיר הולך ונעשה עילג? או שמא הוא פשוט סבא מוזר, המבלבל לנכדיו את המוח? לא מדובר בסדרה מדעית או אקדמית, אלא בסוג של מסע לשוני אסוציאטיבי אישי. פה ושם לונדון מתפזר קצת לטעמי ולעתים הוא מתרכז קצת יותר מדי בעצמו, אבל אלה פגמים שוליים. לונדון מחזר אחרי העברית, מתרפק עליה, מתגעגע, מזדעזע, מלהטט, מתחכם, עוגב, לש, מודד, מנסה, מגלה, מתפלא, משתעשע, חרד, כואב, מלטף, ובקיצור: מנהל דו-שיח מסקרן ומעניין עם השפה שבה אנחנו חיים.
שורה תחתונה
: זה מה שיוצא כשאיש סקרן וידען פוגש נושא מרתק ומורכב.
לונדון פינת בן יהודה, יס דוקו, ימי רביעי (החל מ-4 בפברואר), 21:30

עוד על תרבות:

תיאטרון: זוכרים את אלישבע מיכאלי

ביקורת ספר: צייד בודד הוא הלב

ביקורת טלוויזיה: חשופים

סרט חדש: חלון פנורמי

ביקורת ספר: הטיגריס הלבן