מוטקה > החיים הטובים > תרבות ובידור > ביקורת טלוויזיה: מחוברות

ביקורת טלוויזיה: מחוברות

חמש נשים מתעדות את חייהן וחושפות אותם בסדרה היומית החדשה שעלתה אתמול בכבלים. אבל למרות כל הפתיחות והכנות והרצון הטוב, זה פשוט לא מספיק

אורית הראל 05/07/09

חמש נשים שמחוברות למצלמות אמורות לחבר אותנו, הצופים, אליהן ואל עצמנו במנה יומית של תיעוד עצמי של חוויות, תחושות, רגשות והגיגים. חמש נשים, בקשת גילים ומצבים אישיים, שאמורות לייצג מגוון נשים בנות זמננו: תיכוניסטית בת 16 מחולון, בת יחידה להורים קשי-יום שעלו מרוסיה; גרושה בת 36 מגבעתיים, שהיא בלוגרית; עיתונאית מוכרת בעלת טור אישי, נשואה ואם לפעוטה; סופרת שנשואה בשנית לשף ידוע ואם לשלוש בנות (שתיים מנישואיה הראשונים) וסטודנטית בת 22 לעיצוב מדיה, שהיא גם "מותג באינטרנט" - מנהלת ובעלת אתר לנוער, שהכול בו ורוד (האמנם לא נמצאה אף אישה מעל גיל 45 שיש לה גם חיים מעניינים, גם יכולת ביטוי וגם שליטה טכנית מספקת בהפעלת מצלמה?). יחצ"ני הוט הגדירו את הפרויקט "יומני וידאו אינטימיים של חמש נשים אשר בכנות ובאומץ משתפות את הצופים במתרחש בחייהן בלי פילטרים ובלי הגנות".

אכן, נחוץ הרבה אומץ כדי להכניס בדעה צלולה את עם ישראל למרחב הפרטי שלך, בכל מצב ובכל זמן (גם בזמן ריב עם בן הזוג או עם אמא, גם כשהילדה לא רוצה שיראו את הבית שלה בטלוויזיה). אכן, המשתתפות מפגינות הרבה כנות ופתיחות בדברים שהן אומרות נוכח פני המצלמה והאומה. ולמרות זאת, ולמרות הצביטה, ההבנה, הסקרנות והעצב שמעוררות חלק מהמשתתפות חלק מהזמן, הצפייה בשלושת הפרקים הראשונים לא גרמה לי לחוש איזשהו קשר עמוק שתובע התחברות יומית לחמש המחוברות הללו. פתיח הסדרה מעוצב בתיאטרליות מושקעת, שהזכירה לי את הפתיחה לטלנובלה "חשופים", שגם היא הגיעה מבית רם לנדס-קודה. אם שם, בנוסח עדות ז'אנר הטלנובלה, מציאות דמיונית אפשרית הוקצנה עד אבסורד, החיים האמיתיים שמצטלמים ב"מחוברות" משקפים איזשהו חיפוש בלתי נגמר, עז יותר או פחות, אחרי מציאות דמיונית משופרת, אם תרצו - מדומה. איך אומרת אליזרין וייסברג, שהיא זרובבלה מזרוב.קום? "אני נהנית לשפוך את האמת שלי בבלוג". כן, אבל האמת הזאת היא חלק מהמצאה, שהרי הבלוג בנוי על זהות בדויה.