מוטקה > החיים הטובים > תרבות ובידור > ביקורת טלוויזיה: סוזנה הבוכייה

ביקורת טלוויזיה: סוזנה הבוכייה

לא ברור אם הבעיה של "סוזנה הבוכייה" נעוצה בעיבוד של הספר לסדרה, בבימוי, במבנה, בקצב או במשחק. נראה שזה קצת מהכול, והכול ביחד שמפספס את המטרה

אורית הראל 10/05/09

"סוזנה הבוכייה" מסתמנת, בפרק הראשון משלושה של הסדרה באותו השם (שלושה פרקים זה סדרה? זה מיני-סדרה) שהוקרן ביום א' בהוט-3, יותר כסוזנה הבכיינית. וזה הבדל משמעותי. לאורך כל הפרק סוזנה של מאיה מרון דומעת ומייבבת ומייללת, וברור מהרגע הראשון שבו מתגלות פניה הנוגות מאחורי החולצה הכרוכה לראשה ומתחת לכובע, שמדובר בעצב קיומי כלשהו, באיזושהי הפרעה נפשית-פנימית, ובכל זאת - היא לא ממש מעוררת אמפתיה או סימפתיה. נכון שבים הסדרות המציף את המרקע תמיד משמח למצוא סדרת מקור, ודאי אחת שאיננה טלנובלה-במסווה, אלא ראויה באמת להגדרה של "סדרת דרמה", חבל רק שזו הספציפית מאכזבת בשורה התחתונה. אינני יודעת אם הבעיה נעוצה בקושי של אלונה קמחי התסריטאית לתרגם את ספרה המצליח של אלונה קמחי הסופרת לשפה טלוויזיונית, או שהיא נובעת מהבימוי של בני הזוג צ'פלין, מהמבנה שנבחר, מדרך עיצוב הדמויות והעלילה, מהקצב, מהשחקנים או ממשהו אחר.

אני נוטה לחשוב שזה קצת מהכול, והכול ביחד שמפספס את המטרה. מאיה מרון, סגופה כתמיד במראה כחוש על גבול המורעב - ובפרק הראשון העיסוק באוכל, או בסירובה של הגיבורה לאכול, הוא מוטיב מרכזי - לא הצליחה הפעם להרעיד או לזעזע. כן, היא כל הזמן אפופה תוגה-נוגה והיא על סף התפרקות, בין אם זה בגלל כלב (מאיים) שלא מפסיק לנבוח ובין אם בגלל הצגה שמעוררת בה סערה פרטית, אבל היא לא ממש מנומקת, לפחות לא בפרק הראשון. לא ממש ברור מה מניע, או משתק אותה. חיתוך דיבורה האדיש-מפונק ומראה העלה-נידף של מרון המוכרים כבר לצופים אינם תורמים הפעם דבר, ויש פער גדול בין התנהלות דמותה של סוזנה מול סביבתה לבין קטעי הקריינות ה"הגיגיים-ספרותיים" שלה. התחושה היא שזה לא כל כך משנה, שלא לומר לא באמת מעניין, אם היא סובלת כך בגלל דיכאון קליני, אנורקסיה, מחלה אחרת כלשהי או סתם בחור אידיוט או מצב רוח רע.