ביקורת טלוויזיה: סרוגים

במוצאי שבת (18.4) החל בערוץ 2 (רשת) שידורה של סדרת הדרמה-הקומית המקורית "סרוגים". החל שידורה - וזו לא הייתה הבכורה, כי הסדרה המצוינת הזו כבר שודרה פעם אחת, בשנה שעברה, במקום שבעבורו הופקה במקור, ביס (הלוויין), אלא ששם, כידוע, יכלו ליהנות ממנה רק מנויי הלוויין. מצד אחד, זו מגמה שמיטיבה עם הצופים שערוץ ברודקאסט משדר סדרה -ודאי סדרת מקור - שעד כה הייתה נחלת מנויי ערוצי נישה ברשת אחת בלבד (בימים אלה הם גם משדרים את "הבורר" של הוט), מצד שני זה מעלה הרהורים נוגים על כך שסדרות כאלה נאלצות לא אחת לעשות מסלול מכשולים כמעט בלתי אפשרי עד להפקתן בערוצי הנישה, בעוד ערוצי הברודקאסט מוצפים וחנוקים בהפקות ריאליטי/שעשועונים/נחו?תו?נים, כאילו אין קהל לסדרות האיכותיות יותר, כאילו אין מי שייצור אותן. אבל נעזוב את הפילוסופיה ונחזור למתרחש על המסך. הסדרה, בת 15 פרקים בעונה הראשונה ששידורה החל במוצאי שבת (ועונה שנייה, כך נמסר, לקראת הפקה), נוצרה בידי חוה דיבון ואליעזר (לייזי) שפירא, שגם ביים אותה, ועוסקת בקורותיה של חבורת רווקים דתיים כבני שלושים, כיפות סרוגות, שמתחבטים בדילמות של אהבה, זוגיות, הגשמה וקריירה, מתוך הפריזמה הייחודית של עולם דתי-מודרני. הפרק הראשון הציג לצופים את הנפשות הפועלות המרכזיות, שסביבן סובבת הסדרה: יפעת הגרפיקאית, טיפוס ביתי וחם, החולקת דירה עם הודיה, סטודנטית למקרא ובתו של ראש ישיבה; רעות, רואת חשבון פמינסטית-דתית; נתי, רופא מתמחה בהדסה שמכיר את יפעת מפעם ואמיר, מורה ללשון וגרוש טרי שחולק עכשיו דירה עם נתי.


בפרק הפתיחה ראינו את החבורה בסביבתה הטבעית, שכונת קטמון הירושלמית, הצצנו להם לדירות, לסירים, למפגשים, לדפוסי החיים, לאופי. למדנו שרעות היא קוצנית ודוקרנית ואסרטיבית, שהודיה היא טיפוס מתגרה - בגבולות הדתיות, בגבולות החברות ובגברים, שנתי הוא מהבחורים הכריזמטיים שקצת מלאים בעצמם, שאמיר הוא ביישן וסוג של עלה נידף חיובי ויפעת היא הנשמה הטובה, הדבק של החבורה. היה קל מאוד להיכבש בקסמם, להיקשר אליהם מיד. היוצרים, דיבון ושפירא, יצרו דמויות מנומקות ומעוגלות והשחקנים, בהדרכתו של שפירא, הופכים אותן לממשיות ולאמינות, המעוררות קשת של רגשות ותגובות. ההווי וההוויה הדתיים, גם למי שאינו בקי בהלכותיהם, נשמעים נכון ויוצרים תחושה נוחה של ככה-זה, לא של העמדת פנים או סוג של אנתרופולוגיה מתנשאת, שנודפת לא אחת מסדרות כאלה. כאן הכול נשמע, נראה ומתנהל באותנטיות ובטבעיות שמוסיפים עוד נדבך של הנאה לסדרה. התסריטאים עשו עבודה מצוינת בטקסטים שקולחים בטבעיות מפי השחקנים, שחלקם אמנם פרצופים מוכרים קצת יותר מדי מסדרות אחרות (מדינה קטנה ושוק קטן), אך מצליחים לדלג על המשוכה המכשילה הזו בזכות החן של הסדרה ואיכויות הבימוי והמשחק.
שורה תחתונה:
להתמכר ומהר ? יש רק עוד 14 פרקים.
"סרוגים", ערוץ 2, מוצאי שבת, 22:15, יוצרים: חוה דיבון ואליעזר (לייזי) שפירא, במאי: אליעזר (לייזי) שפירא, חברת הפקה: אבוט-ברקאי הפקות וטליסמה הפקות, מפיקים: יונתן ארוך ודקלה ברקאי, משתתפים: יעל שרוני, אוהד קנולר, טלי שרון, עמוס תמם, שרון פאוסטר

עוד על תרבות:

אירועי תרבות מומלצים

ביקורת תיאטרון: בגידה

ביידיש זה נשמע הרבה יותר טוב

ביקורת ספר: ציפורים באור אחרון

ביקורת תיאטרון: מי מפחד מווירג'יניה וולף

ביקורת ספר: תמונות מחיי הכפר

ביקורת קולנוע: מילק