ביקורת טלוויזיה: שני גברים וחצי

אתמול החלה בערוץ יס סטארס קומדי של הלוויין העונה השישית של הסדרה "שני גברים וחצי". מה השתנה? מעט מאוד, עושה רושם. בית הגברים על החוף נותר כשהיה, צ'רלי שין עדיין לובש חולצות נופש מגוהצות להחריד (עמילן, מישהו?), ג'ון קרייר, אלן אחיו בסדרה, עדיין נעבעך מעצבן, הולנד טיילור בתפקיד אם האחים ממשיכה להיות האמא מהגיהינום ואנגוס ט. ג'ונס, בתפקיד האחיין-בן-נכד עדיין מוציא שם רע לילדים. בעצם, הוא כן השתנה קצת: ממדיו תפחו. לכל הכיוונים. הבדיחות, גם הן, ממשיכות להיות בעיקר מזן בדיחות הקרש החבוטות. לפעמים אני תוהה כמה עוד אפשר לראות גברים שכבר מזמן עברו את גיל ההתבגרות (רמז: שערם הנסוג/מקליש עשוי לתפארת הפן והספריי, חולצותיהם תמיד תלויות ברפיון מוחץ למכנסיים ואם הן אסופות פנימה - קו החגורה מטפס במעלה הבטן לעבר בית החזה), מתמוגגים מבדיחות קונדומים, ציצים, פלייבוי ומשמעות כפולה של מילים? התשובה היא כנראה עד בלי די, כי זה בדיוק הדלק שעליו נוסעת הסדרה הזו, כבר שש עונות.
לא שיאי רייטינג ולא ביקורות משתפכות
"שני גברים וחצי" היא מסוג הסדרות הקומיות שקיומן הוא הוכחה לכוח ההישרדות של הבינוניות הטלוויזיונית: סדרה שמעולם לא רשמה חדשנות או מצוינות כלשהי, לא רשמה שיאי רייטינג, לא זכתה לביקורות משתפכות או בפרסים חשובים (ארבעה פרסי אמי טכניים לא נחשבים באמת). ובכל זאת, לא זו בלבד שזו לה עונתה השישית, החודש ממש נמסר כי הרשת המשדרת החתימה את ההפקה על חוזה לשלוש עונות נוספות.


צ'רלי שין לא מצחיק אותי. כל הזמן נדמה לי שמה שהוא באמת רוצה לעשות זה לשאול, לגמרי ברצינות - תגידו, אני יפה? הדמויות האחרות בסדרה כבר מזמן מיצו את עצמן, אם בכלל היה מה למצות. בדיחות על ילדים שמנים ועוזרות בית (שאיש לא מכנה אותן ככה) שמנות וחכמות מעולם לא הצחיקו אותי. טיילור הולנד, כאם שנראית יותר ויותר כקריקטורה על נושא ננסי רייגן, הייתה הבלחה מרעננת לרגע בראשית דרכה אבל גם לה כבר יצא האוויר מכל בדיחות האם-המרשעת. ומרין הינקל, בתפקיד גרושתו של אלן, רק מעוררת את השאלה מה בחורה מוכשרת כמוה עושה בסדרה כה מטופשת? נכון שכל עבודה מכבדת את בעליה ושגם שחקנים שפעם עשו תפקידים טובים (למשל בסדרה "להתחיל מחדש") צריכים להתפרנס, אבל בכל זאת, רחמים.
געגועים ל"כולם אוהבים את ריימונד"
"שני גברים וחצי" משתייכת בעיני לאותן סדרות כמו "החיים על פי ג'ים" המשודרת בכבלים: סדרות קומיות בנאליות, סטריאוטיפיות, מטופשות ולעוסות, שמעלות חיוך בקושי לפעמים ושורדות לאורך שנים. בעוד עשור איש לא יזכור או יזכיר אותן, אבל בינתיים הן ממשיכות לספק חומר לבהייה לצופים שרק רוצים שהמסך מולם יהבהב משהו פרווה. יש מן האירוניה בכך שהסדרה תפסה לפני ארבע שנים בארצות הברית את משבצת השידור של "כולם אוהבים את ריימונד" שירדה מהמסך: לכאורה, שתי קומדיות מצבים סטנדרטיות שזירת התרחשותן בית ומשפחה מורחבת - אבל איזה הבדל.
שורה תחתונה
: תקראו לי כשצ'רלי יפתח מוח. או חוש הומור.
שני גברים וחצי, עונה שישית, יס סטארס קומדי, ימי שבת, 19:00

עוד על תרבות ובידור:

טלוויזיה: 18 ילדות בהריון

הקריירה החדשה של הלן קיי

ביקורת ספר: תמונות מחיי הכפר

העונה הבאה של האופרה: חגיגית במיוחד

ביקורת קולנוע: מילק