ביקורת מופע: בלילות הקיץ החמים

בבית צבי נהוגה כבר שנים מסורת של מופעי שירים: "תחת שמי פריז" (ערב שאנסונים), "שרים סינטרה וחברים", "על גג העולם" (שירי אנדרו לויד-וובר) וכן הלאה מופעים שהותאמו למידותיהם של בני המחזורים המשתנים ("הקומפניון דה לה שנסון" במחזור רב זמרים כישרוניים, למשל). המופעים משמשים מעין חלון ראווה לכישרונות הזמרה-משחק המתפתחים בבית הספר, שרק מיעוטם זוכה להזדמנות להפגינם בתיאטרון אחרי סיום לימודיהם, כי ככה זה בארץ קטנה ומעוטת מיוזיקלס. אלון אופיר, שחתום על המופע הנוכחי, "בלילות הקיץ החמים" בתיאטרון הספרייה, השתתף גם הוא בעבר בהפקות כאלה. אני זוכרת אותו בהפקה אחת של מופע שאנסונים משותף לתלמידים ולבוגרים, שבו ביצע באופן מרגש להפליא (עובדה, אני עדיין זוכרת אותו) את השיר "היא". הרעיון שהונהג באחרונה, להרחיב את היריעה שתכלול גם מופעים המוקדשים ליוצרים ישראלים, בהחלט מבורך, כמו גם הרעיון להעלות ערבים כאלה גם במסגרת תיאטרון הספרייה, מיסודו של בית צבי, שנועד לספק במה והזדמנות לבוגרי המוסד הטריים. אפשר להתווכח אם השירים שנבחרו למופע הנוכחי הם אכן, כפי שכתוב בדף התוכנייה, "שיריו הגדולים" של מתי כספי, וסביר להניח שחלק מהתשובה היא גם עניין של טעם. ולמרות שאני חולקת על אחדות מהבחירות, לא זה מה שהפריע לי במופע. גם לא התפאורה של אבי שכוי, שיצר מין גינה גדולה, צבעונית ומושקעת (כולל מזרקונת מפכפכת). לא ממש הבנתי למה דווקא גינה, אבל מילא, התפאורה יפה, וגם תחלופת התלבושות היא זריקת צבע ועניין למתרחש על הבמה. שהוא הבעיה העיקרית: שיריו של כספי, גדולים יותר או פחות, מתמסמסים להם במופע אנמי, סתמי למדי.


המשתתפים - חבורה סימפתית למראה אך חסרת ייחוד - עוברים על הבמה במין סרט נע, שבו הם מבצעים רצף של שירים מוכרים (שחלקם מאוד מזוהים עם ביצועים ידועים). אין טקסטים מקשרים, אין חוט מקשר כלשהו בין השירים או משמעות ממשית וברורה לסדר השמעתם, אין כוריאוגרפיה משוכללת. חסרים האנרגיות והחן שבדרך כלל מאפיינים מופעים כאלה של צעירים ומתחילים, לא היה ולו ביצוע אחד שהרים את הגג, או לפחות את הקהל על הרגליים, אף נאמבר סוחף, עיבוד קולי או הרמוניה מבריקה, וגם לא משתתף אחד שהפציע כתגלית מפתיעה ומרעישה. יותר משזה מופע מוזיקלי בביצוע שחקנים, זהו פסקול קאברים ל-26 משיריו של כספי, כזה שאולי נעים לשמוע ברקע, אבל אין צורך להקשיב לו בשימת לב. יכול להיות שבהרכב משתתפים אחר מזה שבו צפיתי זה נשמע אחרת. אם ההבדל כה משמעותי (קשה להאמין), אולי עדיף להעלותו רק בהרכב אחד חזק. בדף התוכנייה מצוינים שמותיהם של משתתפים-מחליפים, ואת מי כל אחד מחליף, שזה יפה מאוד; הרבה פחות נעים היה לגלות שבמציאות - לפחות בערב שבו צפיתי - המידע שבדף היה דבר אחד ומה שהתרחש על הבמה היה דבר אחר (ותמונות המשתתפים הנכונות נתלו בכניסה לאולם באותו ערב רק אחרי תחילת המופע, כלומר רק בהפסקה אפשר היה לדעת מי באמת המשתתפים). הבולטת בהרכב שראיתי, אשר כלל שלושה מחליפים בין שמונה משתתפים, הייתה ניצן אשל, שקולה צלול ושירתה נקייה. מה שמחזיר אותי להתחלה, בתהייה: אם אין איזה סטאר קולי שמבקשים לתת לו חשיפה או חבורה שיוצרת ביחד תלכיד קולי ובימתי מרנין (כמו החבורה ב"ברודווי פינת פרישמן" בבית ליסין), למה להעלות מופע כזה (זה הרי לא בית ספר שבו אולי חלה חובה כלשהי)? קאברים, סימפתיים ככל שיהיו, מוטב להשאיר בגזרת "כוכב נולד".
שורה תחתונה:
לאוהדים מושבעים של שירי מתי כספי בלבד.
"בלילות הקיץ החמים" - מחווה לשיריו הגדולים של מתי כספי, תיאטרון הספרייה. עריכה ובימוי: אלון אופיר; ניהול מוזיקלי: אמיר לקנר; תפאורה: אבי שכוי; תלבושות: לירון מינקין; תאורה: דולב ציגל. משתתפים (בערב הצפייה): רן גוזי, שחר ישי, אוהד יהודאי, אדיר מור, ניצן אשל, נעה גודל, מונה מור-מרקוביץ', נוי הלפרין. משך ההופעה: כשעה ו-45 דקות, כולל הפסקה עוד על תרבות ובידור:

ביקורת קולנוע: העזרה

ביקורת ספר: בוגד משלנו

ביקורת קולנוע: הדירה

ביקורת ספר: פלאפל אוסלו

ביקורת קולנוע: בוקר טוב אדון פידלמן

לקהילת תרבות:

לחצו

מחפשים הנחות למופעי תרבות ובידור? -

מבצעים והנחות