ביקורת ספר: אגם החלומות

"אגם החלומות" הוא מקום בדיוני באזור האגמים של צפון מדינת ניו יורק, עיירת ילדותה של גיבורת הספר, לוסי, החוזרת לשם בגיל 30 ומשהו למעין מסע שורשים וגילויים. לוסי היא הידרולוגית, שקריירת המים שלה לוקחת אותה לכל קצווי עולם. בפתח הספר היא בדיוק בין עבודות (כלומר מובטלת), חיה עם בן זוגה יושי, מהנדס שגם הוא מתזז בעולם בין פרויקטים, בכפר קטן ביפן. היא לא רגועה: בגלל האבטלה והתלות ביושי, בגלל רעידות האדמה, בגלל הבדידות. כשמייל מאמה האלמנה מדווח שעברה תאונה קלה, ממליץ יושי שתיסע לחופשה בבית שעל האגם. עם שובה מתברר לה שאמה שבורת היד מנהלת מערכת יחסים עם גבר שפגשה בבית החולים, שאחיה מתכוון לשאת לאישה את חברתו ההרה ושבמקביל החל לעבוד אצל הדוד; שאותו דוד, בגיבוי בנו, בן דודה שאותו מעולם לא חיבבה, ובחיזוק אחיה, מבקשים לרכוש שטחי אדמה לחוף האגם לצורכי פיתוח נדל"ני, ובכלל זה גם את בית ילדותה; שאמה שוקלת למכור את הבית; שסביב הפרויקט הנדל"ני האמור מתפתח מאבק בין בני הילידים האינדיאנים ושוחרי איכות הסביבה לבין היזמים השונים; שמי שהיה אהבת נעוריה הוא אמן זכוכית מצליח, גרוש ואב לבן. וכל זה לא כולל את כל הסודות הקבורים שהיא מעירה מרבצם ואת ההיסטוריה המשפחתית שהיא חושפת בדרך. קים אדוארדס, הסופרת האמריקנית שהתפרסמה בזכות ספר הביכורים שלה "בתו של שומר הזיכרון", שהיה לרב מכר בארצות הברית ומחוצה לה, חוזרת בספר הנוכחי למחוזות ילדותה - אזור האגמים של צפון מדינת ניו יורק. זהו אזור מקסים כפי שיעיד כל מי שהיה שם, אלא שב"אגם החלומות" הנוף הוא אמנם שחקן, אבל שחקן משנה שאדוארדס מתארת בלשון די מוגבלת ושבלונית, בתיאורים שחוזרים על עצמם באופן די מעייף. הגיבורה, לוסי, מוצאת בבית הוריה שמיכה ישנה ומספר עלונים שמציתים את סקרנותה. היא מתחילה לברר ועולה על עקבותיה של קרובת משפחה עלומה, אחות הסבא רבא שלה, שהגיעה איתו מאירלנד לארצות הברית. הסבא רבא הקים את העסק המשפחתי למנעולים, שברבות הימים השתלט עליו בעצם דודה, אחרי שדחק החוצה את אביה, שלחם בווייטנאם. לאותה קרובה, כך מתברר ללוסי החקרנית, הייתה בת שאף היא נעלמה מתולדות המשפחה, והיא עצמה עזבה את העיירה ואת בתה וחיה את חייה במקום אחר.


לוסי מתחקה אחרי תולדות הנשים העלומות במשפחה ובדרך לומדת פרקים בתולדות הסופרג'יסטיות האמריקניות (שלחמו למען זכות הבחירה לנשים), פרקים בתולדות אמנות הוויטראז'ים, בעיקר כאלה שמקשטים כנסיות, וגם עוסקת קצת בהתעוררות רוחנית-נוצרית. בין לבין היא גם מספיקה להתייסר - שוב - על מות אביה ולגלות שגם זה לא קרה בדיוק כמו שנדמה היה; לחדש את הקשר עם האהוב לשעבר וכמעט להתאהב בו שוב; לריב ולהתפייס עם בני משפחתה, לחכות לבן זוגה ולפרוץ לא מעט מנעולים (כישרון משפחתי שכזה, שעובר בתורשה). אדוארדס רקחה עלילה שהיא בעיקרה מלודרמה משפחתית סטנדרטית, חסרת ייחוד או חן ממשי. זה עוד סיפור על משפחה עם סודות מהבוידעם (כאן סוג של עליית גג) וחרטות על העבר, חתן בהמתנה ואהוב בפינה, קרובי משפחה בחשנים, רכוש עם פוטנציאל מריבה, אח עם פוטנציאל אכזבה, וכן הלאה. שום דבר אינו מסעיר במיוחד, גם לא הגיבורים, שכולם די סטריאוטיפיים. על הפיגום הספרותי השגרתי הזה מנסה אדוארדס להטעין יומרות של רומן היסטורי, אלא שכל האלמנטים הללו (סופרג'יסטיות, אמנות זכוכית, תולדות שבטי אינדיאנים וכן הלאה) משולבים בסיפור במין רדידות מרפרפת מלאת חשיבות עצמית, המזכירה תקצירים של חומר לבחינות כאלה ואחרות. זאת ועוד: אדוארדס מייגעת את הקוראים בסגנון כתיבה מנדנד וארכני, שבו הגיבורה, המספרת את הסיפור בגוף ראשון, חוזרת ומשתפת שוב ושוב בהרהוריה ובמחשבותיה, שהם מיני סיכומים חוזרים ונשנים של גילוייה ומסקנותיה, כאילו הנחת היסוד שלה היא שקוראיה אינם ערניים דיים ו/או חכמים דים כדי לעקוב אחרי העלילה. זה מנג'ס, מעצבן ומשעמם. לכל הפגמים המהותיים הללו מתווסף עוד פגם מבחינת הקורא הישראלי: הנושאים העיקריים שמעסיקים את הגיבורה - ואת הסיפור - לא ממש נוגעים או מושכים במיוחד את הקורא הממוצע בעברית מעצם הגדרתם הראשונית (ושוב לדוגמה, הסופרג'יסטיות), ואדוארדס אינה מצליחה להפוך אותם לכאלה בכתיבתה: לא במידע שהיא מביאה, לא באופן הצגתו ולא בדרך שילובו בעלילה.
שורה תחתונה:
טלנובלה מפוטפטת לעייפה עם סירות קאנו, ויטראז'ים ומזון בריאות
"אגם החלומות", מאת קים אדוארדס. תרגום מאנגלית: נורית לוינסון. 365 עמודים, הוצאת מודן

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת תיאטרון: כולם היו בני

ביקורת קולנוע: בדרך אל החתולים

ביקורת תיאטרון: שם פרטי

ביקורת ספר: כלאדם

ביקורת קולנוע: טעם החיים