ביקורת ספר: אדום החזה

"אדום החזה" הוא מותחן, שאולי נכון יותר להגדירו רומן מתח ואולי בכלל בלש שהוא גם רומן. ההתלבטות הזו מעידה שכל הגדרה ושום הגדרה אינה ממצה לחלוטין את אופיו של הספר המרתק, מותח, מורכב וחכם הזה של הסופר הנורווגי יו נסבו. זהו ספר שהוא יותר מסכום מרכיביו. בגבו מצוין כי זהו הספר השלישי שכתב נסבו בסדרת הבלש הארי הולה, גיבור הספר שעוד ידובר בו, והראשון שיוצא בעברית. לאור החיבה העזה שמעורר הולה בקורא (בקוראת הזאת לבטח) וההנאה הרבה שגרם הספר הזה, לא נותר אלא לקוות ולהמתין לתרגום הספרים האחרים בסדרה לעברית. הארי הולה הוא בלש במשטרת אוסלו, טיפוס אפל ולא ידידותי במיוחד לסביבה, גבר לקראת אמצע החיים נטול זוגיות או משפחה, חף מכל כישורי פוליטיקה פנים ארגונית. איש עם בעיות שתייה שמכור לעבודה ופחות או יותר לא נקשר לשום דבר או אדם מחוצה לה. הולה זה מתרגז כשהרעים נמלטים מיד החוק בשל טעויות טכניות של המערכת, מתקשה להתחבב על עמיתיו או להבין את פשר קידומו לכאורה במערך המשטרתי-ביטחוני הנורווגי בעקבות תקרית ירי שהיה מעורב בה ולא מצליח שלא לעשות את עבודתו כמו שצריך, גם כשמאותתים לו שלא צריך. כזה הוא, מין אחד שהולך עם הראש בקיר אבל מסיבות חיוביות כמובן, וריאציה מודרנית, נורווגית ומשתייכת לממסד של טיפוס בנוסח פיליפ מרלו, ובדיוק משום כך אנחנו מסמפתים אותו מהרגע הראשון ומהדף הראשון שבו הוא מופיע. כפועל יוצא מתקרית ירי בעת משימת אבטחה במפגש פסגה בינלאומי הנערך בנורווגיה (יש נקודה ישראלית) נבעט הולה הצדה ולמעלה ומתמנה למפקח במערך המשטרתי המסונף איכשהו למשרד החוץ הנורווגי. בתוקף תפקידו החדש הוא מקבל לידיו תיק חקירה שאמור בעצם להעסיק אותו בהרבה כלום, אבל הולך ומסתבך. הולה, בהיותו מי שהוא, אינו מוותר למרות שלכאורה דברים נותרים סתומים ומנותקים, גם כשתוקעים מקלות בגלגלי חקירתו וחייו, גם כששותפתו לשעבר במחלק הבילוש במשטרה (וחברתו האמיתית היחידה בערך) נרצחת, גם כשנדמה שהאיום המקורי שריחף באוויר הוסר. מה שמתחיל במידע מצומצם מאוד על עסקת נשק חריגה תמורת כסף רב ושורה של מעשי רצח שלכאורה אין קשר ביניהם, מוביל את הולה לחקירת קשרים מן העבר, ששורשיהם במלחמת העולם השנייה, בין חבורה של קשישים שמסתירים ביניהם הרבה מעבר לתולדות קרב אבוד שנקבר אי שם בשדות המלחמה המושלגים של ראשית שנות הארבעים של המאה העשרים.


נסבו טווה את סיפורו במקביל בשתי תקופות בזמן ההולכות ומתקרבות, הולכות ומתלכדות: בשדה הקרב ליד לנינגרד של מלחמת העולם השנייה ובמשרדי משטרת אוסלו של סוף המילניום וראשית האלף השלישי. מה שנראה בתחילה חסר קשר ופשר, הולך ונטווה למארג מורכב של תככים וצביעות, חיסולי חשבונות, סיאוב אישי וסיאוב מערכות וחשיפת פניה המכוערים של הפוליטיקה הנורווגית של אחרי מלחמת העולם השנייה. הרבה דברים שאולי לא מוכרים ולא ידועים על המדינה שנקשרת אצלנו בתודעה בצורה הכי אסוציאטיבית עם "הסכמי אוסלו" ומחשבות על שלום מתגלים כאן לקורא, בעוד דוגמה שבה ספרות טובה יעילה ומועילה לפעמים יותר מעוד שיעור היסטוריה משמים. נסבו מציג תמונה היסטורית מפוכחת ומאלפת, משרטט לא רק קווים לדמותם של גיבוריו הבדיוניים, אלא גם קווים לדמותה של החברה הנורווגית אז ועכשיו. את שני הדברים הוא עושה בצבעים עזים ובקווים ברורים, והוא מצליח ליצור תמונת מצב אנושית אותנטית ומשכנעת. זה אולי לא תמיד יפה, לא תמיד עולה בקנה אחד עם תדמיות נאורות וליברליות, אבל זה תמיד נשמע נכון, נאמן לאמת, גם אם זו איננה ממש מוכרת. עלילתו של הספר, שנפרשת כאמור במקביל על שני צירי זמן, רחבת היקף ופרספקטיבה. דברים שרואים מכאן, כידוע, לא רואים משם, ונקודות המבט השונות מוסיפות לא רק עומק ותובנות לדברים ולתהליכים, הן גם מעשירות את הספר ומעניקות לו רבדים נוספים ונפח נוסף. נסבו מצליח להכביר דמויות, אירועים, זירות התרחשות והקשרים ובה בעת גם לא לבלבל את הקורא או לעייף אותו, אלא אף להפך - לשאוב אותו יותר ויותר עמוק אל תוך הסיפור. לא אקלקל לאיש חלילה את חדוות הקריאה - אחרי הכול, מדובר במותחן - אבל כן אומר כי שמחתי מאוד לגלות שנסבו, בניגוד לכותבי מותחנים פשוטים ופשטניים, אינו סוגר בדבק מתקתק את כל הקצוות בסיפור. אני אישית מבכרת מותחנים שבהם נשמר לקורא תפקיד גם בסוף המרדף אחרי הגיבורים ופתרון התעלומה, כשנותרת בידו הרשות והזכות להפעיל את המחשבה גם אחרי תום הקריאה, ולא רק בהרהורים מהזן החולמני, כמו משהו בסגנון מפגש עם הולה או לפחות ביקור באוסלו.
שורה תחתונה:
מותחן מעולה, עם גיבור ממכר וערך מוסף של רומן היסטורי.
"אדום החזה", מאת יו נסבו. תרגום מנורווגית: דנה כספי. הוצאת בבל, 475 עמודים

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת תיאטרון: רביזור

ביקורת קולנוע: וול סטריט: הכסף מדבר

ביקורת ספר: עדיין אליס

ביקורת תיאטרון: לילה לא שקט

ביקורת קולנוע: שליחותו של הממונה על משאבי אנוש