ביקורת ספר: אוכלי הגחלים

גיל אילוטוביץ חוזר בספרו החדש, "אוכלי הגחלים", אל השואה שנכחה, עיצבה, הניעה וחרצה את גורל הגיבורה הראשית גם בספרו הקודם, "תמונות חתונה". אותה שואה, אותה אימה, אותו כוח נורא ואיום ומשנה חיים, שאחריה מתחיל הגיבור חיים אחרים ורוויי צללים בישראל, ולמרות זאת - טרגדיה שונה לגמרי. גיבורו של אילוטוביץ הפעם הוא איש אפור במובנים רבים ומורכבים. הוא איש שעשרות שנים היה פקיד בקופת חולים, בארכיון. יושב יום-יום במרתף אפלולי, ממיין תיקים של מתים. הוא אדם ערירי. כל ימיו נותר רווק, אין לו ילדים, קרובי משפחה או חברים. הוא חי בגפו, אפילו טלוויזיה אין לו, שלא לדבר על מכונית. הוא איש שחייו עוברים במסלולי שגרה קבועים וסתמיים, מניעים על פניו את השנים ואת הזמן. הוא האיש שאף פעם אינו מתבלט, שלא מבחינים בו, וזו בעצם שאיפתו: להיטשטש ברקע. איש שהבדידות היא בת לוויה יחידה בחייו. בגיל 71 הוא נאלץ לצאת לפנסיה ולראשונה בחייו, לראשונה מאז שעלה לישראל, הוא יוצא את גבולות המדינה, נוסע לטיול בחו"ל. הוא נרשם לקבוצה מאורגנת שיוצאת לטיול באינדונזיה ושם, בין נופים זרים ועוצרי נשימה, בין אנשים ששפתם, תרבותם, אורחות חייהם ומזונם שונים לחלוטין מכל מה שמוכר לו, דווקא שם, במקום הכי רחוק מכל מה שאי פעם היה מציאות חייו, הוא מתחיל להרגיש שוב. את הגעגוע למגע ולקרבה האנושית, את הפחד ממה שאלה יחשפו. הסיפור על מרדכי - מארק - גרינשטיין הוא סיפור על איש שתאוות החיים שלו הרסה את חייו. סיפור על אדם שהיה גם קורבן וגם פושע, אדם שיצר החיים שלו טשטש לו את כל הגבולות, ומשום כך נאלץ לטשטש את עצמו, את אישיותו ואת קיומו. זהו סיפור על איש שבראשית דרכו כאדם בוגר, בוורשה של טרום המלחמה, ידע להפעיל כריזמה ומניפולציה, להקסים את סובביו ולהתקדם בחברה. זהו סיפור על איש שמציאות המלחמה והגטו ומחנות הריכוז תרגמו את הכוח ההוא לכוחנות, לבדלנות, לשיתוף פעולה עם רוע ועם רשע, לעצימת עיניים, לפשעים נגד האסירים שאיתו.


מארק גרינשטיין, הצעיר שנשאר בוורשה אחרי שאביו כבר עלה לארץ ישראל כי אהב את החיים התוססים בעיר הגדולה, מצא את עצמו נאבק על חייו תחת משטר האימים הנאצי. במאבק הזה הוא אמנם הצליח לשרוד, אבל המחיר ששילם היה לחיות חיים נטולי חיים. עוד בפולין של אחרי המלחמה היו מי שניסו לבוא איתו חשבון על התנהלותו במחנות כקאפו, לטענתם, שטודבנדינסטה כפי שהוא מדייק ומנסה להבחין ולהקטין. כשהוא עולה לישראל, במחשבה שכך יוכל להשאיר את העבר מאחוריו, הוא מגלה כי גם בישראל יש מי שמחכה כדי לסגור חשבונות שלעולם לא ייסגרו באמת. גרינשטיין הוא איש שעומד לדין בישראל הצעירה ומשלם את המחיר - החוקי, החברתי והאישי. הוא מעביר את כל שנותיו לבדו במרתף קופת חולים, פוחד ליצור קשר עם העולם ועם בני אדם, שמא ייחשף שוב קלונו, שמא יחזור העבר לרדוף אותו. לא פחות מזה, הוא לא מוכן לאפשר לעצמו אף טיפה של מגע אנושי, כי לפני ואחרי הכול הוא מעניש את עצמו יותר מכולם, הוא אינו סולח לעצמו. הדילמה של פושע שהוא גם קורבן, במיוחד בקונטקסט השואה, היא דילמה מורכבת וקשה להתמודדות. אילוטוביץ בונה את הסיפור בהדרגה, מגלה נדבך אחרי נדבך בסיפור חייו ובאישיותו של האיש האפרורי לכאורה ששום דבר בו בעצם אינו אפור כלל. אילוטוביץ מצליח לרתק וליצור בקורא יחס מורכב כלפי הגיבור, שלפרקים הוא רב קסם וחן ולעתים מעורר פלצות, לפעמים מעורר חמלה ולעתים דחייה, שקל נורא לראות את הדברים האיומים שעשה, אבל קשה מאוד לשפוט אותו בנחרצות חד ממדית מוחלטת. שמתחשק לפעמים להגיד לו שהרוויח בעצמו כל טיפת סבל, ולעתים יש חשק לבקש ממנו שיניח כבר לנפשו המיוסרת ויסלח לעצמו כבר. אילוטוביץ בונה סיפור נוגע ללב וסוחף, עצוב אך לא נטול אופטימיות, שבמרכזו דמות מורכבת, מרתקת, פגומה להפליא ולהחריד, ומאוד אנושית.
שורה תחתונה:
סיפור צובט לב על גיבור אפרורי לכאורה, בעל אלף גוונים אנושיים.
"אוכלי הגחלים" מאת גיל אילוטוביץ. הוצאת עם עובד, 286 עמודים עוד על תרבות ובידור:

ביקורת תיאטרון: מראה מעל הגשר

ביקורת ספר: חיוך של דולפין

ביקורת תיאטרון: ימי שלישי עם מורי

ביקורת קולנוע: זה מסובך

ביקורת תיאטרון: כסף עובר ושווא