ביקורת ספר: אוניית המגדלור

הנובלה הדחוסה של זיגפריד לנץ "אוניית המגדלור" פורסמה לראשונה במולדתו, גרמניה, ב-1960. מאז ועד היום חוללו ודאי פלאי הטכניקה והטכנולוגיה שינויים מפליגים בתחומי הימאות, הספנות ואמצעי הניווט הימי, אבל הדילמות האנושיות, החברתיות, המוסריות, המצפוניות והאישיות נותרו בעינן. ומכאן כוחה של הנובלה, שלא התעמעם ב-50 השנה שעברו מאז פרסומה. לב הסיפור הוא עימות. בין אנשים, בין גישות, בין דחף לשיקול דעת, בין פעולה להבלגה, בין צורך לרצון, בין פחד לכוחנות, בין סדר לאנרכיה, בין הגינות לפשע, בין מצפון לחובה, בין אינטרסים נוגדים, בין מנהיגים. אי שם במפרץ ים בין איים, לא הרחק מחופי גרמניה, עוגנת אוניית מגדלור שתפקידה לסייע לספינות לנווט את דרכן בין שרטונים ושדות מוקשים שנזרעו באזור במלחמת העולם השנייה. זוהי המשמרת האחרונה של האונייה, שאמורה לחזור לחוף ולצאת מכלל שימוש שבועיים אחר כך, מאחר ששדות המוקשים הוכרזו כנקיים ונתיב ההפלגה כבטוח. רב החובל של האונייה, פרייטג, לוקח למשמרת אחרונה זו את בנו, פרד, בחור גמלוני וחיוור שזה אך התאושש מהרעלת כספית (הוא עבד כמנפח מדי חום) ומצטרף לאביו בעל כורחו. הוא אינו מעריך את אביו, כמעט בז לו, שכן שמע סיפור על עברו, איך נטש פעם למוות, לפי השמועה, ימאי בספינה שעליה פיקד. האמת כמובן שונה ומורכבת בהרבה, אבל הצעיר אינו מעוניין בה. ממה שנראית כספינה תועה עולים על סיפון אוניית המגדלור שלושה אנשים. בספינתם יש תקלה והם מבקשים את סיועו של צוות אוניית המגדלור לתקן אותה. אלא שמהר מאוד מתברר שהתקלה חמורה מכפי שהוגדר בתחילה וכי שלושת האנשים הם פושעים חמושים המשתלטים על האונייה ולוקחים אותה ואת צוותה כבני ערובה.


האם להיכנע לדרישותיהם (להשיט את אוניית המגדלור עצמה לחוף מבטחים בעבורם ולסכן בכך את כל הספינות המפליגות בנתיב; להימנע מלדווח על קיומם, וכן הלאה) או לעמוד על כך שהאונייה לא תפקיר את משמרתה האחרונה? האם לנסות לנהל עם הפושעים משא ומתן על פתרון חלופי או לנסות להתנגד להם בכוח? האם לנקוט יוזמה או פשוט להמתין במה שנראה כאפס מעשה? למי לציית, למי להקשיב? זה מול זה ניצבים רב החובל פרייטג ומולו ראש חבורת הפושעים, ד"ר קספרי. מול רב החובל המצפוני, השקול, המכיר בחשיבותם של כללים וחוקים, של חובה ומחויבות, ניצב הפושע שהיה בעברו - בין השאר - פרקליט, ודומה שכל מטרתו בחיים היא להוכיח כי אין צדק בחוק ואין חוקיות בצדק ושכל אדם, כדבריו, ניתן להרשעה במשהו, מתישהו. הם מתגוששים ביניהם בקרב מוחות, דו קרב אישי שהוא גם לגמרי כללי. על כף המאזניים תלויים לא רק השניים הללו, אלא גורלה של הספינה כולה, של הצוות שלה, של ספינות התלויות בה, של החברה המפעילה אותה, של הסדר החברתי, של טובת הכלל. קוראי עברית התוודעו אל כישרונו של לנץ להרחיב דרך התמצות ולרגש ביצירת מופת קצרה אחרת ומאוחרת יותר שלו (מ-1999) שיצאה כאן לפני שמונה שנים, "הפלגה אחרונה". ב"אוניית המגדלור", המוקדמת בהרבה, מצליח לנץ לארוג בתוך טקסט קצר, ישיר ונטול גינונים ספרותיים סיפור נוגע ללב, ובאמצעותו לגעת גם בלב סוגיות מהותיות. דרך העימות בין שני גיבורי הספר, שני גיבורים שהם הפכים מנוגדים אך במובנים מסוימים מאוד דומים, טווה לנץ עלילה סבוכה, דחוסה ומהפנטת, ומצליח להאיר רשת שלמה ומורכבת של סוגיות מכריעות הראויות להתמודדות בדעה צלולה ובכוונה תחילה, ולא - כמו גיבורי הסיפור - רק ברגעי משבר או במערבולת אירועים, דרמטית ככל שתהיה. "אדם חייב לשנות את דעתו לפעמים, והרגע הזה הגיע", אומר הגיבור, רב החובל פרייטג, בנקודה מכרעת בהשתלשלות האירועים. המשפט הזה לבדו, שמהדהד אמת אל תחומי חיים רבים כל כך, הוא רק דוגמה אחת לעוצמתו של הטקסט של לנץ, שדומה לתרכיז מזוקק ומעורר מחשבה על דברים רבים ומרכזיים בחיינו.
שורה תחתונה:
ספר חשוב, רלוונטי ומעורר מחשבה שנקרא בנשימה אחת, מהירה ועצורה.
"אוניית המגדלור" מאת זיגפריד לנץ. תרגום מגרמנית (ואחרית דבר): טלי קונס. סדרת נובלה, כתר ספרים, בתמיכת המפעל לתרגום ספרות מופת. 196 עמודים עוד על תרבות ובידור
:
ביקורת תיאטרון: כסף עובר ושווא

ביקורת קולנוע: זה מסובך

תערוכת יודאיקה טוויסט

ביקורת ספר: המתיקות שבתחתית הפאי

ביקורת תיאטרון: השוטר אזולאי