ביקורת ספר: אושר בכל מחיר

השם - "אושר בכל מחיר" - מתעתע: מחברו, הסופר האיטלקי אוגו קורניה, שזהו ספר הביכורים שלו, עוסק בו בעיקר בעניינים, בהרהורים ובאירועים שמונעים ממוות של בני משפחה אהובים. אבל מכך אין להסיק כי מדובר בספר עצוב, ממש לא. מדובר בספר שעושה מצב רוח טוב, שמעלה הרבה חיוכים ומשרה אווירה חיובית, קצת כמו ספרי עצות לחיים טובים. ובמובן מסוים, הספר הוא כזה. הוא איננו רומן שגרתי עם עלילה שיש בה התחלה, אמצע וסוף. זהו בעצם מין אלבום זיכרונות משפחתי שהמחבר מעלעל בו ואגב כך מנסח שורה של תובנות, אמירות ומסקנות על החיים. והכול ביחד מעורר הזדהות והשראה, מנוסח בפשטות בהירה וישירה, עם שפע משפטי מחץ המעוררים חשק לצטט אותם בהזדמנות ראשונה. קורניה כותב בגוף ראשון של איש צעיר, ומתאר את קורותיו במשך מספר שנים "כאובות ביותר, שבכל זאת היו יפות", בהן איבד בני משפחה קרובים ואהובים שמותם הותיר בו סימנים והרהורים כאלה ואחרים. הספר בנוי מקטעים-מקטעים, כל אחד זיכרון אחר מהאלבום המשפחתי. משפחתו הספרותית היא משפחה מורחבת וקרובה מאוד: יש הורים ואחות, דודות וסבים, וכולם מעורבים אלה בחיי אלה וגם גרים בצמידות. זו גם משפחה רוגשת וגועשת מאוד. כאן אין גינונים מעודנים ונימוס מאופק. כאן אנשים צועקים ומקללים ומחבקים ומנשקים, רבים ומתווכחים ומספרים זה לזה הכול על הכול. קל מאוד להתחבר לסערות ולדרמות של המשפחה האיטלקית של אוגו, המדברת שפה משפחתית-אנושית מאוד מוכרת, גם אם בלשון אחרת. הגיבור אוגו מתחיל את מסע זיכרונותיו-מסקנותיו בגיל 27, עם מות דודתו, שהייתה, כך מתברר, ציר משפחה מרכזי. מותה מחזיר אליו את זיכרון מות סבו 23 שנים קודם לכן, כשהיה ילד בן חמש. נקודת ציון מרכזיות נוספות במסע הזיכרונות המשפחתי - שבו יספר ויתאר יחסים במשפחה, את דמויות הוריו, אחותו, דודותיו, את הכלב, את חברותיו, את הסקס הראשון, האלרגיות וכל השאר - הן מות אמו ואביו ועוד כמה דמויות משנה בסאגה הזו. כל זה מתרחש בקצב, בטעם וריח ובמנהגים איטלקיים, במודנה ובבית הנופש המשפחתי בכפר שבהרים.


הוא נזכר בכל מיני אירועים ומעמדים משפחתיים, חלקם מכוננים מבחינתו, אבל בעיקר הוא נזכר באנשים, באופיים, ביחסיו איתם וביחסים שכל אחד מהם ניהל עם העולם, עם סובביו ועם החיים בכלל. ומתוך כל אלה, ודווקא סביב המוות, הוא אורג תמונה אנושית מלאת חיים ותובנות שחלות במידה כזו או אחרת על רבים מאיתנו. כך למשל הוא מצהיר מתוך פיכחון של מי שבגרו, ומכירים בעובדה שהאכילו את הוריהם לא מעט מרורים: "יקירי, ובעיקר אמא שלי, ראויים להיקרא קדושים, ואני - האסון הכואב שלהם". על הוריו המתבגרים הוא מספר, "לשניהם היו המון תוכניות לפרישה, גם ביחד וגם לחוד, כי שניהם בשום פנים לא רצו לפרוש, אבל ידעו שבמוקדם או במאוחר יהיו חייבים". על זוגיות שלו שנמשכה יותר מהרצוי הוא אומר, "אילו היינו שני אנשים חכמים היינו פשוט נפרדים לשלום... במקום זה החלטנו לנסוע להרים, כי כשאתה מרגיש שאתה נקרע לגזרים, במקום לברוח אתה נאחז בקרע כמו מטומטם, כאילו זה הדבר היחיד שקיים בעולם, ואתה נופל פנימה בעקשנות שממש אי אפשר להסביר". מצד שני הוא גם מזהה זוגיות מהסוג הכמעט סימביוטי שמתקיימת לעתים בין בני זוג, ומעלה את התובנה שעלתה בו אפרופו סביו והוריו: "חשבתי לעתים קרובות שלמרות שאמא מתה לפני אבא זה בעצם כאילו הוא מת קודם, כי אילולא מת אבא שלי, אימא שלי לא הייתה מתה... אבל מאחר שהעולם קצת עקום, הייתה אי התאמה והיא מתה שלושה חודשים לפני אבא שלי. אילולא חלה אבא היא בחיים לא הייתה מתה". כך מנסח קורניה בדיוק מפוכח עד אירוני, אך לא ציני, בסגנון נטול סנטימנטליות דביקה ועם זאת קולע לחלוטין ועל כן נוגע ללב ולנשמה, בצורה משעשעת אך לא לעגנית, קשת שלמה של רגשות ויחסים, תכונות ואופי אנושי. אהבה ודכדוך, שעמום וחמלה, געגוע ואובדן, סקס ומשיכה. ואושר, כמובן, והחיפוש אחריו. "תמיד שאלתי את עצמי אם אושר זה דבר שאפשר לשמור עליו כמו כסף ולמשוך ממנו בשעת הצורך", הוא מתלבט. כל המחשבות הללו, הוא מודה, הן עניין משפחתי: "אמא שלי, אחותי, הדודות שלי ואני ייצרנו בלי הרף מדי יום וכל החיים כמות אדירה של מחשבות. והמחשבות האלה פטפטו בקבוצות של חמש או שש כשעברנו מחדר לחדר, וצצו במוחנו בלי שליטה. בלי לשים לב, בן רגע, מאז ומעולם, הן יצרו מוח גלובלי". במובנים רבים, גם הקוראים ירגישו חלק מאותו מוח גלובלי. תקראו עליהם, תחשבו עלינו.
שורה תחתונה:
ספר בלי סיפור של ממש, אבל עם הרבה חוכמת חיים, תובנות אופטימיות והנאה.
"אושר בכל מחיר", מאת אוגו קורניה. תרגום מאיטלקית: יורם מלצר. 177 עמודים, הוצאת סמטאות

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת קולנוע: מנדלסון - חזיונות בלתי פוסקים

האופרה פותחת עונה: חגיגה בחוצות תל אביב

ביקורת קולנוע: מאניבול

ביקורת ספר: העולם החופשי

ביקורת קולנוע: חשופות