ביקורת ספר: אל מה שנמוג

לפני כשנתיים יצא ספרה המצוין של נורית גרץ "על דעת עצמו", תיעוד בדיוני של פרקים מחיי בעלה, הסופר והעיתונאי המנוח עמוס קינן. גרץ הצליחה ליצור בספר איזון מושלם בין עובדות ומסמכים היסטוריים לבין כתיבה ספרותית מהפנטת בחיותה. "אל מה שנמוג", אשר יצא לראשונה ב-1997 ויוצא עכשיו מחדש, גם הוא מסע ספרותי אל נבכי עבר אמיתי - זה של אמה, דבורה גרץ, וכפועל יוצא מכך גם במידת מה אל ילדותה. גרץ יוצאת למסע אל העבר, אם תרצו - סוג של מסע שורשים עם אמה, בניסיון לשמר, לתעד, להבין, להכיר באמת, אולי לראשונה, ולסגור פערים רגע לפני שיהיה מאוחר מדי. בספר היא שוזרת קטעי שיחות, תיעוד מפגשים וראיונות, זיכרונות של אמה וקטעי יומן שזו כתבה. המסע בעקבות מה שהיה נהפך למרדף בעקבות הזמן, רגע לפני שיהיה אבוד, לאור העובדה כי זיכרונה של האם - כמו גם של חלק מחבריה - הולך ונחלש. כל אחת מהשתיים, אם ובת, נאבקת מטעמיה על שימור הזיכרון. "15 ביולי 1995. יום שני. לשאול את דלית מה אני עושה", כותבת האם, דבורה גרץ, ביומנה, וכעבור חמישה ימים היא מוסיפה: "אני הולכת ומתקדמת ועוד קצת אעבור את הרוביקון. האם סידרתי כל מה שהייתי צריכה לסדר? אני לא זוכרת. אני לא יודעת מה אני מפספסת. אולי את הלוויה שלי".


הלב יוצא אל האם ואל הבת. זה כל כך עצוב. כל כך אמיתי. כל כך נוגע. כמו גם תשוקתה של גרץ להכיר את מי שאמה הייתה לפני שהייתה אמה. היא מגלה אותה, לאט לאט, תחנה אחרי תחנה בחיים. היא מגלה גם שאמה שלידה, זו שפעם הייתה האישה ההיא, מודעת היטב למה שעשתה ולמה שלא עשתה בחייה ולרגע אינה משלה את עצמה ביחס למה שלא ניתן עוד לשנות. "טבעתי בביצה, ובביצה הזאת תעיתי כל החיים", אומרת האם לבתה ממרחק של עשרות שנים. "בן אדם בעצמו בונה לו את החיים. לא הייתה לי ראייה". הרבה עצב, פיכחון ופיוס יש בספר הזה שכתוב ביופי רב וברכות. זהו חשבון נפש משפחתי שאינו נובע מהתחשבנות אלא מהשלמה, מרצון לדעת, להכיר, להבין. נדמה לי שכמעט כולם מבקשים להספיק לעשות מסע כזה עוד בחיי ההורים, אך רק מעטים מסוגלים ומצליחים. ורק מתי מעט מצליחים גם, כמו גרץ, לקחת איתם אחרים למסע ולהפוך אותו לחוויה מרגשת ומזככת, ובמידת מה גם לסוג של חוויה קולקטיבית, המשרטטת גם קווים לדמותה של ישראל כפי שהייתה כשהתהוותה. אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי? לא בטוח. ממש לא בטוח.
שורה תחתונה:
סיפור חיים מלא אהבה וחמלה, ספרות מעולה.
"אל מה שנמוג", נורית גרץ עם דבורה גרץ. הוצאת עם עובד. 171 עמודים
אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים
עוד על תרבות ובידור:

פסטיבל תל אביב דאנס 2010

ביקורת קולנוע: הולכים רחוק

ביקורת ספר: לבד בברלין

חדש: מועדון הספר הטוב של מוטק'ה ועם עובד

מועדון הספר הטוב: ראיון עם חיים באר