ביקורת ספר: אם המושבות

"אם המושבות", המותחן החדש של ליעד שהם, מזכיר קצת בסגנונו את מותחניו של הרלן קובן: עלילה קצבית, רבת חוטים ודמויות, פרקים קצרים, כתיבה בגובה העיניים, וסוף פתור, ברור, סגור וטוב. כמו קובן, גם שהם מגיש לקוראים מותחן נוסחה יעיל ועשוי כהלכה, שאינו דורש מהקורא מאמץ כלשהו ולעומת זאת מבטיח - ומקיים - בידור קליל, מהנה ומסיח דעת. ומה עוד נבקש בימים אלה?

"אם המושבות", כפי שמרמז השם, מתרחש בפתח תקווה, עיר ילדותו של המחבר, שמפגין שליטה רבה ברחובותיה ובשכונותיה, כמו גם ביחס של התושבים לעירם - ולערים אחרות. וכל זה נחמד, ומוסיף עוד צבע מאוד מקומי לעלילה. לעיר בקדנציית הסיפור יש ראש עיר בשם דובי צוריאל, ראש עיר ותיק, רב מהלכים ומעללים, שנשוי לאישה מהסוג הפולני הארד-קור ואב לבן, גילי, רואה חשבון מצליח. יש לו גם מאהבת ששמה אורסולה ועסקים אפלים עם צמד נדל"ניסטים קשישים מוותיקי העיר ובוניה, ברכפלד והירש.

השניים הללו, שאחד מהם גם מטפח שרידי פרדס בעיר, עוד מהימים שהייתה בכלל מושבה, התרגלו במשך שנים להפעיל את ראש העיר לטובת האינטרסים שלהם בתמורה לממון ולטובות הנאה. אך הם מגלים שהם לא לבד בקרב על ראש העיר ויוזמות הבנייה בעיר, כי יש שחקן חדש עם כיסים עמוקים שמתחרה בהם, עבריין צמרת מעיר אחרת.

וישנו גם עיתונאי חוקר, תמיר ג'רבי, שקיבל לידיו חומר מפליל על שחיתות של ראש העיר, ונעלם כך סתם לפתע פתאום - יחד עם המסמכים המפלילים - בדיוק בשיאו של קמפיין הבחירות המוניציפליות.

קולו של המלאך

נמסיס

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם, לקבל המלצות מגולשים או לשוחח על ספרים? לקהילת קריאה וספרים מומלצים: לחצו